בואו נעשה סדר - עד כמה שניתן, במגבלות המידע החסר - בשאלה: עד כמה נפגעה תוכנית הגרעין של אירן? קודם כול, בניגוד לכמה אמירות ששמעתי, התוכנית לא "הוסגה עשרות שנים לאחור". הסיבה לכך היא שזה פשוט בלתי אפשרי - גם אם השמדנו ב-100% את כל הפרויקט וגרסנו את הצנטריפוגות לאבקה דקה, מדינה בסדר גודל של אירן יכולה להגיע מנקודת האפס ליכולת גרעינית צבאית בתוך כחמש עד שבע שנים, אם שום גורם זר לא יסכל אותה.
נכון, השמדנו גם מוקדי ידע - ארכיונים ובעיקר מדענים, שלוקח שנים ארוכות מאוד להכשיר; זהו הישג קריטי, אך ידע ניתן להשלים גם באמצעות מדענים מבחוץ, כפי שעשה אסד בסוריה בעזרת מהנדסים ומדענים מקוריאה הצפונית.
מנגד, גם הטענות שתוכנית הגרעין הוסגה לאחור בכמה חודשים בלבד - כנראה מנותקות מהמציאות. אתרי הליבה בנתנז ובאספהאן הושמדו כמעט לגמרי, וחיל-האוויר והצי האמריקני ביצעו "וידוא הריגה" לחללים התת-קרקעיים באותם מתקנים, שבפניהם חיל-האוויר שלנו התקשה יותר לפגוע. באשר למתקן בפורדו - הדוח הרשמי של הוועדה הישראלית לאנרגיה אטומית קובע כי יכולות ההעשרה במקום (דהיינו, הצנטריפוגות) הפכו לבלתי שמישות, וכי התשתיות הקריטיות במתקן נהרסו.
בנוסף, כפי שפרסמנו הערב במהדורה המרכזית של ערוץ 14, ארה"ב בנתה דגם כמעט מושלם של המתקן בפורדו במעבה האדמה בשטח ארצות הברית - ככל הנראה במתקן הביטחוני NNSS שבנבדה - שם המסלע דומה מאוד בתכונותיו לזה שבפורדו המקורית. מפציצים אמריקניים הטילו על מתקן הדמה מפצחות בונקרים כבדות מסוג GBU-57, וחקר הביצועים העלה שהוא נהרס. הניסוי הזה העניק לאמריקנים ביטחון רב ביכולת הביצוע שלהם ושיחק תפקיד מרכזי בהחלטה הסופית של הנשיא טראמפ להורות על התקיפה - לאחר שבדיונים הפנימיים הביע חשש שהפצצות לא יעשו את העבודה.
בשורה התחתונה, כפי שקבעה הוועדה לאנרגיה אטומית, נראה שיכולות הגרעין של אירן הוסגו לאחור בכמה שנים לפחות - אך יהיה צורך לעסוק בפיקוח מתמיד וב"כיסוח דשא". המשטר הנוכחי באירן, אם לא ייפול, ינסה בסבירות גבוהה לחדש את התוכנית להשמדת ישראל. כרגע, כשאין ברשותו מערך נ"מ משמעותי או מתקנים תת-קרקעיים משמעותיים, לישראל יש את היכולת לגדוע כל מאמץ כזה באיבו. המבחן של נתניהו ושל המנהיגים שיבואו אחריו יהיה באי-ההתמכרות לשקט, וביישום מדיניות של מניעה - ולא של הכלה - כפי שלימד אותנו הלקח של טבח שבעה באוקטובר.