לא, זו לא טעות הקלדה, זו מחאה מילולית על מה שהיה אמור לעבור מזמן מהעולם, ובטח מהעולם הנוכחי. הצנזורע היא אותה ישות אפלה שמתחזה לשומרת סף לטובת הציבור, בזמן שהיא סוגרת את הפה לאזרח. היא פועלת מתוך פחד. לא פחד מהאויב, אלא פחד מהאמת. והרי האמת, כמו שנאמר וידוע, תמיד צפה. אפשר אולי לעכב אותה, לעטוף אותה בניירות סודיים, אבל היא תעלה, תבעבע, תסריח את כל הסביבה, עד שאין ברירה אלא להכיר בה. מה מצחיק? שהצנזורע עוד מאמינה בעצמה. בעידן שבו כל טלפון הוא מצלמה, כל עובר אורח הוא עיתונאי, וכל ילד בן 14 יודע לעקוף חסימות יותר טוב מכל פקיד מודיעין עדיין יש מי שחושב שאפשר לשלוט במידע, לשלוט ברגש, לשלוט בזיכרון. ואולי זו הבעיה האמיתית - הצנזורע לא עוסקת רק במידע, אלא בניסיון נואל לשלוט במה שאנשים מרגישים, מפחדים, מדמיינים. לא לומר "יש חטופים", לא לומר "יש כשל", לא לומר "אין פתרון". כאילו שאם לא נגיד את זה, אז זה לא קיים. אבל זה קיים. זה בוער מתחת לרגליים. ובין הפחד מהענישה והניסיון לייצר מצג של שליטה, הצנזורע מחזקת דווקא את מי שהיא מנסה להחליש. כי ככל שהיא מנסה להעלים, אנשים מחפשים יותר. ככל שהיא משתיקה, יותר קולות מתעקשים להישמע. ובסוף, כל ז'וז'לק תמהוני (כינוי לטיפוס אזוטרי, חובבן שמתחזה למבין), יכול לדעת כמעט הכול, יותר ממי שיושב בעמדה רשמית. כי כשעובדים עם מצלמה, ולא עם מסיכות, נראה שמי שמנצח הוא מי שרואה, לא מי שמסתיר.