כיועץ לגופים מוסדיים בתחום הנדל"ן ושוק ההון, אני נדהם בכל פעם מחדש למשמע הביקורת על נגיד בנק ישראל, הפרופסור אמיר ירון, ובמיוחד אודות מדיניות הריבית שלו. נהפוך הוא: מבחינות רבות מזכיר לי הנגיד את משל הילד ההולנדי האמיץ שבאמצעות האצבע שתחב לחור שנוצר בתוך הקיר של הסכר, מנע במו ידיו את ההתמוטטות שלו שהייתה גורמת להצפה ולמותם של רבבות רבות. לטעמי העובדה שהנגיד מתעקש זה שנה ויותר להותיר את הריבית על שער גבוה ודוחה פעם אחר פעם את ההורדה שלה, נובעת לא רק מחשש לאינפלציה דוהרת (חשש מוצדק לכשעצמו!) אלא גם מסיבות חשובות נוספות. ראשית, ברור כי אם חלילה תתפרץ אצלנו אינפלציה, המחיר שיבוא לידי ביטוי ביוקר המחיה וההוצאה הממוצעת לבית אב, יהיה גבוה פי כמה וכמה לעומת היום. שנית, בעת המאתגרת של המלחמה הארוכה בתולדות מדינת ישראל, קיימת חשיבות משנה ליציבות פיסקלית ומוניטרית וברור כי בהותרת שער הריבית, הנגיד מאותת גם על כך. שלישית, הנגיד מוציא כרטיס צהוב מהבהב, ואולי אף כרטיס אדום למקבלי ההחלטות בממשלה, ובמיוחד למשרד האוצר, על כך שאינם מטפלים כלל ביוקר המחיה. רביעית, יתרה מכך: נושא אי-הקיצוץ במשרדי הממשלה, שאף מוזכר לא פעם על-ידי הנגיד, מהווה שיקול מרכזי במדיניות שלו. חמישית, העובדה שתקציב המדינה נדחה שוב ושוב ושבסופו של דבר תקציבים קואליציוניים בגובה של מיליארדים מחולקים ללא כל התחשבות במצב החירום בו המשק הישראלי נתון בימים אלה. שישית, מבקרי הנגיד טוענים כי הורדת הריבית תגרום להקלה למאות אלפי בתי אב הן ביוקר המחיה והן בהחזר משכנתאות. לטעמי זוהי טענה חסרת כל בסיס. העובדה, למשל, שבמהלך השנה האחרונה גדל אחוז נוטלי המשכנתאות שפיגרו בתשלום קשורה ישירות לא לגובה הריבית, אלא לעובדה שהתייקרות מחירי הדיור חייבה אותם לקחת משכנתה גבוהה הרבה יותר. שביעית, כך גם לגבי יוקר המחיה שקשור לא לגובה הריבית, אלא לעובדה שהממשלה, ובמיוחד משרד הכלכלה, לא עושים דבר וחצי דבר מול המונופול של מספר חברות ענק ששולטות על יבוא המזון ומוצרים נוספים, ומעלות את המחירים ללא כל בקרה. שמינית, דוגמה מצוינת לכך מהווה העלייה הדרמטית במחירי הטיסות שהשפיעה רבות על המדד האחרון, והתרחשה למרות ששרת התחבורה ומקבלי החלטות בכירים נוספים הזדעקו ואמרו בריש גלי שלא ייתנו לכך לקרות. נשאלת השאלה אם כן, ובהנחה שאכן המדיניות המוניטרית של הנגיד אכן מוצדקת, מדוע הוא נותר כמעט לבדו בתור קול קורא במדבר, בדומה לאותו ילד הולנדי שבשארית כוחותיו תחב את אצבעו אל החור שבקיר הסכר? שאלה אכן טובה, אולם ללא כל תשובה...