לפני למעלה משמונים שנה, הוציא הרבי מליובאוויטש לאור ספר קטן בשם "היום-יום", ובו פתגם ומסר חסידי נפלא ומיוחד לכל יום מימות השנה. במהלך השנים, גילו החסידים והמעיינים בספר רמזים נפלאים, איך כל פתגם מתאים, מבטא וקשור לתאריך בו נכתב באותו ספר, לפעמים גם בקשר לאירועים שהתרחשו שנים רבות לאחר כתיבתו...
בימים אלו, ימים הסמוכים ליום הקדוש ג' תמוז, יום ההילולא של הרבי נשיא דורנו, כדאי לשים לב למסר ולפתגם שכתב הרבי על תאריך מיוחד זה. בתאריך ג' תמוז כותב הרבי: "אבי-אדוני-זקני-מורי-ורבי [הרבי המהר"ש], אמר: אנחה יהודית המגיעה בסיבת לא-טוב גשמי היא גם תשובה גדולה, בפרט אנחה בסיבת לא-טוב רוחני, ודאי וודאי שזו תשובה מעולה. האנחה עוקרת מעומק רע ומציבה במעמד טוב".
מעניין לציין, שיום זה, ג' תמוז, היה באותן שנים בקרב חסידי חב"ד יום "חג" חסידי, אותו היו מציינים בהתוועדויות של שמחה. שכן ביום זה התחיל נס גאולתו המפורסמת של הרבי הריי"צ ממאסרו על-ידי הסובייטים בברית-המועצות על-רקע פעולותיו בהפצת היהדות, נס שהגיע לשיאו בחג הגאולה י"ב תמוז, שאז שוחרר לגמרי. והנה, הרבי, שהיה מציין בעצמו יום חג זה, לא רק שלא ציין תאריך זה כיום של שמחה, אלא אף כתב פתגם חסידי העוסק (לכאורה) בהיפך מן השמחה - מעלת האנחה!
נראה לומר, שאכן יום קדוש זה, יום ההילולא של הרבי, מבטא יותר מכל את אותה "אנחה יהודית": מצד אחד, כולנו רואים איך הרבי ממשיך להנהיג את העולם על-ידי שלוחיו והדרכותיו הקדושות. משנה לשנה העולם הולך ונעשה מואר ומחובר יותר לאורו של הרבי, חוגים יהודיים שונים מכל הגוונים מאמצים את דרכו של הרבי, ואפילו מנהיגי מעצמות העולם בפגישותיהם מדברים ביניהם על ההשראה שהם מקבלים מהרבי ותורתו.
מצד שני, ישנה תמיד את אותה "אנחה", אותה דקירה בלב - "למה נגרע"? מדוע דווקא בדורנו זה, עם כל אתגריו המורכבים והקשים, בגשמיות וברוחניות, ובמיוחד בתקופה קשה זו בארץ-הקודש, כאשר עם ישראל נלחם בחזיתות רבות כל-כך, אין אנו זוכים לראות ולשמוע את קולו המעודד והמרגיע של הרבי, "משה-רבינו" שבדורנו, כפי שהיה תמיד לאורך השנים; אותו קול ברור וצלול, הנוסך תקווה וביטחון ומראה לנו באצבעו את הדרך הישרה והסלולה?!
ואנחה זו היא קודם כל "בסיבת לא-טוב גשמי" - המצב הביטחוני המסוכן, האויבים הקמים עלינו, הקשיים והצרות הפרטיות של כולנו בזמן הגלות, כל אחד ואחת בענייניו האישיים, מכאוביו וקשייו, הרי כל אחד משתוקק לזכות כבעבר, פשוט לגשת לרבי ולזכות לראות את מבטו המחזק והמאיר, לשמוע ולקבל ברכה ומסר מעודד מהרבי, ברכה הממלאת את הלב בתחושת ביטחון ושמחה ומרימה "טפח מעל הקרקע".
שעה אחת בתשובה
אך האמת היא, שבעומק פנימיותה של אותה אנחה, היא "בסיבת לא-טוב רוחני": כל יהודי מרגיש בעומק ליבו שהרבי הוא "גילוי אלוקות" בעולם, שכינה מדברת מתוך גרונו, וכל דמותו אינה אלא התגלות של אור הקדושה האלוקי בעולם; וכאשר אין רואים את הרבי, זהו העלם והסתר על האור האלוקי בעולמנו. וכפי שמסביר הרבי באריכות במאמר החסידות האחרון שהוציא לאור וחילק לכל החסידים - כל יהודי בפנימיותו הוא "נשבר ונדכה", "כתית", לא בגלל קושי הגלות בגשמיות, אלא מכך שאין גילוי אלוקות בעולם!
על כך אומר הרבי באותו פתגם ב"היום יום", שעצם ה'אנחה', אפילו רגע של תחושת חוסר, געגוע והשתוקקות, הוא כשלעצמו כבר התעלות רוחנית עצומה. וכפי שאומר הרבי המהר"ש, ש"אנחה יהודית היא 'תשובה עילאה'".
כולנו מכירים את המשנה בפרקי אבות: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים, מכל חיי העולם הבא" - מה היא משמעותה של "שעה אחת" דווקא? בחסידות מוסבר, שאין הכוונה ליחידת זמן של "שעה", אלא פירוש המילה "שעה" כאן היא מלשון לפנות, כמו אדם המפנה את מבטו לכיוון אחר, בדומה ללשון הפסוק "ואל קין ואל מנחתו לא שעה" - לא פנה. כלומר, יפה "פנייה אחת" של תשובה ומעשים טובים. עצם התנועה והטלטלה של האדם, שהוא לרגע אחד לא חושב כלל על רצונותיו הגשמיים ועל עולם הזה, ו"פונה" לכיוון אחר, לכיוון של תשובה ומעשים טובים - 'פניה' זו כשלעצמה יפה יותר מכל חיי העולם הבא. שכן ה'פנייה' הזאת מבטאת את עצם נשמתו המשתוקקת לה'.
זוהי משמעות ה"אנחה". עצם ה"פנייה" לרגע אחד, רגע של תחושת חוסר ו"לב נשבר" על כך שאין אנו יכולים לראות את הרבי בגשמיות כאן בעולם, היא כשלעצמה תשובה אמיתית, המרימה את היהודי מעלה מעלה, מהמקום הנמוך שבו היה קודם, אל מקום נעלה ושונה לגמרי ואף מעניקה לו דחיפה מעשית בעבודת ה'. וכפי שכתב הרבי בכתב ידו, כשנה אחרי פטירת חותנו הרבי הריי"צ, לחסידים: "התבוננו נא שעל-ידי הפצת המעיינות הנכם מזרזים את הגאולה, ואת תחיית המתים, וממילא תוכלו להתראות שוב עם הרבי [הריי"צ] - האם אינכם מתגעגעים? האם יש משהו שקשה מידי לעשות עבור המטרה של להתראות עם הרבי?"...
וכאשר ניתן ביטוי לאנחה ולהתעלות זו, בהתחזקות בהוראותיו הקדושות של הרבי, להפיץ המעיינות חוצה ולזכות עוד ועוד יהודים בתורה ובמצוות, ודאי נזכה מיד לצאת מגולה לגאולה, מתוך שלום וביטחון לכל עם ישראל, בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו, לקבל פני משיח צדקנו, ושמחת עולם על ראשנו.