דרישת דולנד טראמפ לשחרר את בנימין נתניהו הופכת את ישראל לקולוניה אמריקנית, סוג של חלום ורוד של האיש, תוך שיחסי הסאדו-מאזו של טראמפ-נתניהו מקבלים משנה תוקף. התעללות מלווה בפיצוי, תוך עקיפה מוחלטת של מערכת המשפט הישראלית. חלומו הוורוד של שר המשפטים עומד להתגשם: שליטה מוחלטת של המערכת הפוליטית והרשות המבצעת על הרשות השופטת. לאט-לאט הולך ומתבהר, שמלחמת 12 הימים מול אירן, מלחמה שלא ידוע עדיין אם מטרתה הושגה בכלל, מקבלת אופי חדש לחלוטין: סיום המלחמה חייב לבטל את המשפט, גם אם מדובר במלחמת שווא מוחלטת. מלחמה שתוצאותיה עדיין לוטים בערפל. המבחן האמיתי של ישראל, אם אינה רוצה להפוך לקולוניה אמריקנית, הוא להראות לעולם את ההפך המוחלט - שהיא מדינת חוק ולא חלק מסרט כאותי או מדינת ברדק. כל ניסיון להכניע את מערכת המשפט הישראלית בלחץ חיצוני, ובפרט מצד אדם כמו טראמפ, שדמוקרטיה עבורו היא רק המלצה כללית, מהווה סכנה מוחשית לעצמאותה של ישראל כמדינה ריבונית. הדרישה לשחרר את נתניהו לא באה מתוך דאגה לעקרונות של צדק או שלטון החוק, אלא כחלק ממשחק פוליטי עכור, שבו שליטים מגבים זה את זה מתוך אינטרסים אישיים, לאומיים או משפטיים משלהם. אם ישראל תיכנע לדרישה זו, היא מאותתת לעולם שלא הצדק הוא שמכריע במדינה, אלא הקשר הישיר עם המנהיג האמריקני, כאילו מדובר בפרובינציה של האימפריה, לא במדינה עצמאית. ולצד זאת, לא ניתן להתעלם מהתזמון: כיצד זה שהמלחמה הסתיימה, אולי לפני שהחלה באמת, וכבר מתחילים מהלכים לביטול ההליך המשפטי? האם המלחמה הייתה חלק מהעסקה? האם הדם שנשפך נועד לקנות שקט משפטי למנהיג? הציבור הישראלי, זה ששלח את ילדיו לשדה הקרב, זכאי לקבל תשובות. והעולם כולו צופה: האם ישראל תעמוד על עקרונותיה, או שתיסוג מהם בעבור קריצה וטפיחה על השכם מהבית הלבן? המבחן הזה אינו משפטי בלבד, הוא קיומי. האם ישראל היא דמוקרטיה עצמאית בעלת שלטון חוק איתן, או קולוניה דה-פקטו של מעצמה ששלטונה מבוסס על בריתות אישיות ועסקות מפוקפקות? הימים הקרובים יכריעו לא רק את גורל נתניהו, אלא את גורלה של הרפובליקה הישראלית כולה.