בבג"ץ הסבירות להיפר אקטיביסטים היה רוב של 8-7. שלושה היפר-אקטיביסטים פרשו (אסתר חיות, ענת ברון, עוזי פוגלמן). ויצחק עמית - כנשיא שמינה את עצמו בניגוד לרצון נציגי העם - מצא את עצמו בבעיה. הוא היפר אקטיביסט אבל המחנה שלו כולל רק עוד ארבעה חברים. אז מה הוא עושה - מהנדס הרכבים. במיוחד בתיקים הרגישים במיוחד, תיקים שנוגעים למינויים הגיעו לרוב להרכב שיש לו רוב היפר אקטיביסטי (הוא וברק ארז מול נעם סולברג כעלה תאנה). כך היה בבג"ץ בן-גביר, בבג"ץ הנציבות, בבג"ץ רונן בר. אולי בשל הביקורת, עמית החליט לקחת הימור ולבנות הרכב חדש. אולי גם מכיוון שסולברג התחיל להשמיע קולות עצמאיים וכתש את היועמשית שמרחה אותו בבג"ץ ניגודי העניינים שלה בתיק ראש השב"כ, ומכיוון שסולברג היה נוטה להגן על סרוג כראש השב"כ, אחרת הוא לא יכול היה להראות את הפרצוף שלו בקהילה שלו. זה היה לכאורה הימור מושכל - לקחת שני שמרנים ולומר, הנה לא קבעתי לעצמי רוב אוטומטי. הוא הניח, שאלכס שטיין שגילה עוינות גדולה כלפי הממשלה וחרג מעקרונות של שמרנות משפטית (בג"ץ הסבירות, בג"ץ חוק טבריה - ומגילת העצמאות כמקור לנורמה הבסיסית; הרחבת זכות העמידה בניגוד לעמדתו המסורתית) ואף גילה אכזריות בתיק רוזנפלד כשקבע תקדים מופרע שמאפשר מעצר עד תום ההליכים, שלכאורה הוא אין סופי. עמית חשב שגילה כנפי-שטייניץ אומנם שמרנית, אבל מתונה, והיא תהיה תחליף פחות חזק לסולברג. ואז זה התהפך עליו. באופן מפתיע, שטיין חזר להיות שמרן שנאמן לטקסט, ושאל שאלות בסיסיות מהסוג של "המלך הוא עירום", וכנפי ששטייניץ לחצה על נציגת היועמ"שית בנוגע להסדר הלא הגיוני שמונע מראש הממשלה להשפיע על זהות ראש השב"כ שאיתו הוא אמור לעבוד בשיתוף פעולה. ולכן בלית ברירה, עמית הוביל להחלטה שבה הוא נותן לצדדים חמישה ימים להגיע להסכמה (הם לא יגיעו), מתוך תקווה שיימנע ממנו פסק דין שהוא במיעוט, או לחלופין שיהיה לו זמן לעשות בקרת נזקים. עמית הוכיח את מה שטען סולברג. הוא מתח את החבל יותר מדי. הוא הפך את בית המשפט העליון לזירה פוליטית, שבה מתקיימות הפגנות, שבה קוראים לו "זה קרה במשמרת שלך" (משל היה פוליטיקאי), והוא השתמש בכלי של יו"ר הכנסת כדי להרחיק חברות כנסת סוררות (התראה ראשונה, שניה ושלישית). חוסר הרגישות שגילה כלפי משפחות שכולות ומשפחות חטופים חשף אותו גם כפוליטיקאי בגלימה שהוא לא מספיק מיומן, ולא מספיק רגיש לסבל האנושי. וברקע ממתינה החלטה של השופט דוד מינץ, השופט השמרן והעקבי ביותר בעליון, בבקשה לדיון נוסף בנוגע לתיק על נציב שירות המדינה, שם עמית וברק ארז המציאו יש מאין חובה למכרז לנציב, בניגוד קיצוני ללשון החוק. הרחבת ההרכב לחמישה, שוב תשים את עמית במיעוט (הוא וברק ארז, מול סולברג, מינץ ויוסף אלרון), וגם הרחבה נוספת תכניס שמרנים מהסוג של שטיין, כשר, וכנפי שטייניץ שלא איתו והם נוטים לפרשנות נאמנה יותר של טקסט. היוריסטוקרטיה הישראלית יכולה ליפול בשתי דרכים, מבלי לגלוש למלחמת אזרחים: האחת, סנקציות משתקות של טראמפ על בכירי היוריסטוקרטיה. והשנייה, במרד בבית המשפט העליון, שבו השופטים השמרנים יעמידו את עמית במקום, ויבהירו לו באופן חד-משמעי שהם לא יתנו לו להרוס את המוסד המפואר הזה.