בצוהרי יום ה-30 ביוני 2013 נחתתי בקהיר, וכבר בשעה 14:00 הייתי בכיכר תחריר וצפיתי באלפי מצרים שנהרו אל הכיכר מכל עבר. כך החלו ההפגנות ההמוניות שהובילו להדחתו של הנשיא האיסלאמיסט
מוחמד מורסי, אחד ממנהיגי "האחים המוסלמים".
מורסי נבחר לנשיא הראשון של מצרים בשנת 2012 לאחר נפילתו של
חוסני מובארק. במהלך שנת שלטונו דחף את המשנה הקיצונית של האחים המוסלמים, קידם חוקה שנויה במחלוקת ואיבד את תמיכתם של שכבות רחבות בציבור. לכך נוסף משבר כלכלי חמור.
ב-30 ביוני יצאו מיליוני מצרים לכיכרות בכל רחבי המדינה בדרישה להתפטרותו של מורסי. הצבא תמך וגיבה את ההמונים. שלושה ימים לאחר מכן, ב-3 ביולי, הוא ומקורביו נעצרו. כוחות צבא בפיקודו של הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי, והדיחו את מורסי וסיימו את שלטונו.
זה היה רגע היסטורי: לישראל הייתה הזדמנות להשתמש בו להפלת חמאס ברצועת עזה. הרחוב המצרי סלד מהחמאס ששיתף פעולה גם האחים המוסלמים וגם עם דאעש. במקום זאת בחרה ישראל לשמר ואפילו לחזק את חמאס בסיוע קטר. זאת הייתה עוד צומת קריטית לשינוי המציאות ברצועה. את תוצאות ההחלטה הגורלית הזו כולנו מכירים היטב היום.