בשיעור הראשון באזרחות למדנו כי בישראל קיימות שלוש רשויות נפרדות: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת. עיקרון זה, יסוד מכונן על הנייר, אינו בהכרח מתקיים בפועל. מאז שנת 2023, אנו עדים לתהליך בולט, עקבי ומתמשך, של התמזגות שתי רשויות - המחוקקת והמבצעת. רוב קואליציוני זעום אך מספיק, מאפשר להן להמשיך ביישום תהליך "המהפכה המשפטית", שאותו מתארים המתנגדים כ"הפיכה משטרית". במאמר זה, אני מבקש להתייחס לרשות רביעית, שביססה לעצמה מעמד קבוע: הרשות הכוחנית. מדובר בציבור הולך וגדל של אנשים, חלקם ממלאים תפקידים בכירים במוסדות ממלכתיים וציבוריים, שהפכו זה מכבר למנהיגי עדר ההולך אחריהם בעיניים עצומות ובגרונות ניחרים מצעקות. חלק ניכר מהם מושלים בכיפה (הסרוגה). הרשות הכוחנית אינה רואה איש מלבדה. היא אינה מתעניינת בדבר מחוץ למאמץ מתמיד ובלתי נלאה לצבור את "שלושת הכ"פים": כוח, כבוד וכסף. תקינות, הגינות ונראות נזרקים לעזאזל. מדובר בנציגי ציבור שאינם בוחלים בשום תכסיס כדי להמשיך בתהליך "חליבת עטיניה של הפרה הציבורית". אף שקשה לאפיין את המכנה המשותף למי שנמנים עם רשות זו, כולם מחויבים לכוח, לכבוד ולכסף - אלה בראש מעייניהם. דבר מלבדם אינו מעניין אותם. במצב שבו קיים איום ממשי ומוחשי על הרשות השופטת (רק ביום שלישי השבוע היינו עדים לניסיונות לפוצץ את דיוני ישיבת בג"ץ ולהלך אימים על השופטים), ובהינתן ששתי הרשויות הנוספות חוברות יחד לקידום בלתי פוסק של ההפיכה המשטרית - הממלכה הולכת ונחלשת. הרשות הרביעית, הכוחנית, מחלישה את המערכת החיסונית של הדמוקרטיה. המשך קיומה אינו מובן מאליו. הכרסום המתמשך ביסודות המכוננים אותה מהווה איום ממשי עליה. בהינתן היחלשותה של מערכת המשפט, בשל ניסיונות חוזרים ונשנים להחלישה, ובהינתן שהרשות הרביעית מחזקת את הרוב השולט בשתי הרשויות הנוספות, קיים חשש שלא ירחק היום שבו בשיעור האזרחות הראשון שייערך לתלמידים, יספרו לא רק שלוש רשויות אלא ארבע. ואולי, למרבה הפלצות, רק שלוש - אך את מקומה של מערכת המשפט המרוסקת תתפוס הרשות הכוחנית, העולה כפורחת ומשגשגת על חורבות החולשה, הייאוש וחוסר האמונה של ציבור גדול בעתידה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. הרשות הרביעית כבר אינה רק איום באופק; היא כאן, והיא מאיימת להכריע את עתידה הדמוקרטי של מדינת ישראל.