אחרי שנהניתי מההצגה "החייל האמיץ שוויק" ב"הבימה" (זה היה לפני מספר שנים, לא בטוח שההצגה עדיין קיימת בלוח ההצגות של התיאטרון), כתבתי כהרגלי ביקורת ונתקלתי בסוגיה לשונית מעניינת למדי. את הרומן של הסופר הצ'כי יַרוֹסְלַאב הַאשֵק, לפיו הוּמְחֵזַה ההצגה, אני מכיר בשמו בתרגום לרוסית, ושַׁם התיאור של הגיבור הראשי היה "טיפה" שונה מגרסת "הבימה". "טיפה", כתבתי? אולי לא "טיפה". אבל לפני זה התרגום לעברית של הספר ובעקבותיו גם המחזה - השם בגרסה העברית רחוק מאוד מהמקור הצ'כי, שהוא: Dobrý voják Švejk. כפי שרואים, המחבר קרא לספרו "החייל הטוב שוויק". הַאשק מגדיר את גיבורו "טוב" ולא "אמיץ". בתרגום לאנגלית, למשל, הקפידו להיצמד למקור: The Good Soldier Švejk. גם אצלם שוויק הוא חייל "טוב". אז למה בגרסה העברית הוא - "אמיץ"? מי שקרא את הרומן, שנכתב לפני יותר מ-100 שנים, על עלילותיו של החייל הצ'כי שוויק בחזיתות של מלחמת העולם הראשונה, יודע, שזאת דמות סאטירית, שנונה. שוייק הוא הרבה דברים - אבל לא חייל אמיץ; הוא כן טוב לב, הוא פטפטן, הוא דואג לקיבתו, הוא מנסה להיות ממושמע כפי שמצופה מחייל טוב - אך שוב ושוב מכשיל ומסבך את מפקדיו, ובשורה התחתונה הוא טיפש אשר הצליח לגבור על המערכת הענקית - האימפריה האוסטרו-הונגרית (על כן לביקורת ההיא שלי בחרתי את הכותרת "נצחונו של אידיוט אחד על ממלכה שלמה"). לכנות את שוויק "אמיץ" אפשר רק בציניות. באֵי ההצגה ב"הבימה" גם אם לא קראו מקודם את הרומן הבינו את הקריצה. עכשיו - למה זה הפתיע אותי: כי מתורגמן של הרומן לשפה הרוסית גם שַׂם בכותרת את המילה שפירושה - אמיץ: Бра́вый солда́т Швейк - Bravi soldat Shveik. דהיינו "החייל האמיץ (נועז, הֵרוֹאי) שוייק". לכאורה יש תיאום בין הרוסית לעברית. אך זה לכאורה. מפני שלמילה Бра́вый - Bravi ברוסית יש מעמד מיוחד. הרוסית - שפה עשירה, יש בה צרור מילים נרדפות למונח "אמיץ" - Храбрый, смелый, мужественный, отважный - khrabri, smeli, muzhestveni, otvazhni. כל אלו מעבירות מסר של "אמיץ". לאומתן המילה Бравый - Bravi, למרות שיש לה משמעות "אמיץ", בעלת גוון מיוחד. היא הגיעה לרוסית משפה זרה, והיא עיבוד רוסי של המילה האיטלקית "bravo" שהיא - קריאת עידוד - בהצגות, בהופעות. שם התואר שנוצר מהמילה bravo ברוסית - Бравый - Bravi כבר לפני 100 שנה התיישן ובטקסט נורמטיבי לא משתמשים בו, אלא אם כן בכוונת הכותב להוסיף חיוך, גיחוך, זלזול או לגלוג. זה כמו בעברית להציג בפגישת חברים את מחבר הספרים כאיש ש"מושך בשבט סופר". ברור שמי שתרגם את הרומן לרוסית החליט כבר בכותרת לרמוז על תכונותיו האמיתיות של הגיבור. בתרגום לעברית הוא גם אמיץ, אך הניואנס הזה שמרגישים ברוסית לא נשמר. אם אתה לא מכיר את הרומן, אז בשבילך הוא בינתיים אמיץ ונועז ללא סייגים. איך ולמה בכותרת הספר בגרסה העברית צצה המילה "אמיץ" שאין במקור הצ'כי, וזה לא התיאור האמיתי של הגיבור? האם יש כאן השפעה של התרגום הרוסי? כדאי לשאול את המתורגמן.

כותרת מושכת

מחשבות דומות, גם הן קשורות לתרגום שם היצירה, עברו במוחי כאשר ישבתי בתיאטרון "החאן" הירושלמי בהצגה על-פי שייקספיר "נשות וִינְדְזוֹר העליזות". שֵם הקומדיה במקור האנגלי: The Merry Wives of Windsor. למילה האנגלית merry קיימות כמה משמעויות, אחת מהן - שמח, עליז. Merry Christmas! - מברכים דוברי האנגלית זה את זה - חג המולד שמח! במקרה זה התרגום לעברית מהמקור השייקספירי הוא מילולי ומדויק. אך גם הפעם אני נזכרתי בגרסה שמוכרת לי מנעוריי - המתורגמן הרוסי קרא לקומדיה של הגאון האנגלי " Виндзорские насмешницы " Vindzorskie nasmeshnitsi. כלומר, המילה Merry תורגמה, ליתר דיוק - הוחלפה ב-.насмешницы. דובר רוסי יסביר לכם כי насмешницы הן לא "שמחות" או "עליזות". Насмешницы - נשים ששַׂמות מישהו ללעג ולקלס, צוחקות על מישהו. ובאופן פלא התיאור הרוסי של הגיבורות הוא מדויק יותר מהמקור האנגלי: הרי חובבי התיאטרון יודעים שהקומדיה מספרת לא על נשים שמחות או עליזות שעושות חיים. בקומדיה הן רשעיות, שעושות קרקס מהגיבור הגברי הראשי בשם פַלְסְטַף, מציגות אותו באור מגוחך, מטרילות אותו - אם להשתמש בשפת ימנו, יורדות עליו, הוא הופך לחוכא ואיטלולא. ורק המתורגמן הרוסי הצליח כבר בכותרת להציג את החוליגניות באור נכון. תסכימו - כותרת כזאת מושכת יותר את הקהל, מעוררת חשק לרכוש כרטיס.

לא רוצה מלחמה

עוד על כותרות - בכל העולם מכירים ומוקירים את הרומן רחב היריעה "מלחמה ושלום", פרי עטו של הגאון הרוסי לב טולסטוי. אתם בטוחים שאין כאן איזה סיבוך או אי-הבנה, אך לא נמהר. שמו של הרומן ברוסית: Vojna I mir - «Война и мир». למילה мир ברוסית יש שתי משמעויות: 1. מצב העדר מלחמה (שלום); 2. יקום, עולם, קהילה, חברה. מתנגדי המלחמה אותה מנהלת בימים אלה רוסיה נגד שכנתה אוקראינה המציאו בדיחה הבנויה על המשמעות הכפולה של המילה "מיר". "מוסקבה לא רוצה מלחמה. היא רוצה "מיר" (בשלב זה אתה חושב שמוסקבה רוצה שלום כל עוד לא רוצה מלחמה. אך ההמשך הופך הכול): עדיף במלואו (ואתה מבין שמדובר במיר במובן עולם). לֵמה התכוון המחבר הספר «Война и мир»? על פניו: מלחמה והעדר מלחמה, או בעברית: "מלחמה ושלום". ובכול זאת במרחב האינטרנטי הרוסי מתנהלים קרבות על כך לֵמה התכוון המחבר בכותרת. המתווכחים ממליצים להיעזר בעובדה שלפני הרפורמה הלשונית, אותה העביר השלטון החדש ברוסיה בשנת 1918, שתי המילים נכתבו בצורה שונה - мир (שלום) ו-мiр (חברה, יקום, עולם). אחרי הרפורמה אשר ביטלה באלפבית הרוסי מספר אותיות שיש להן כפילים (האות i ביניהן) כותבים את המילה בשני המקרים בצורה זהה: .мир ההקשר, הקונטקסט בכול פעם עוזר להבין למה הכוונה - להיפוך למלחמה או ליקום, עולם, חברה. כשמדובר בשם ספר, בכותרת, אין לך הקשר מיידי, אתה עלול לטעות. מה עושים? בודקים, איך כתבו את שם הספר כשהוציאו אותו לאור לפני הרפורמה הלשונית (הספר נכתב בסוף שנות 1860). מחפשים בגוגל-תמונות את תמונת העטיפה של הספר מלפני 100 שנה ומיד מקבלים את המבוקש: אז כתבו "Война и мир", мир כהעדר המלחמה ולא мiр כחברה, עולם. זהו? נפתרה התעלומה? רגע. מתנגדי הגרסה מצאו במוזאון בסנט-פטרבורג את הספר של לב טולסטוי שהגיע מספרייה של משפחת המלוכה הרוסית, ובו המילה השנייה היא - мiр, ז"א שכאשר הצאר קרא את הספר הוא היה משוכנע שמדובר בהתנהגותה וגורלה של החברה בזמן המלחמה. מכאן - יש לכנות את הספר בשפות זרות "המלחמה והחברה". מצדדיי "מלחמה ושלום" לא נכנעים וטוענים: זה ספר אחד מול כל המהדורות האחרות שבהן מופיע "Война и мир", "מלחמה ושלום". הועיל ואנחנו תומכי דמוקרטיה האם הרוב הוא שקובע? שוב רגע! אתם קראתם את הספר הרב כרס, בעל ארבעת הכרכים? אני קראתי, עוד בתיכון. ראיתי סרט. ואני מעיד: טולסטוי לא מדבר שם על התנגשות בין מצבי מלחמה לעידן השלום; לא על יתרונות השלום מול המלחמה כפי שהיו רוצים הפציפיסטים שביננו. הרומן פורס את התמונה הרחבה והמרשימה של ההחברה הרוסית בתקופה של אחת המלחמות הקשות בתולדות רוסיה - מול צרפת של נפוליאון, שכבש את מוסקבה בשנת 1812. הרומן הוא על החברה בכול גווניה - משפחת מלוכה, אצולת הממלכה, ראשי הצבא, השכבה הבינונית, חיילים מן השורה, העם הפשוט. טולסטוי עצמו מגדיר במבוא ליצירתו שעוסק ב"מהות האופי המיוחד של העם הצבא הרוסי שהיה הגורם המכריע בניצחון (על נפוליאון)": причина нашего торжества была не случайна, но лежала в сущности характера русского народа и войска... הערכה שלי - הסופר הגאוני פשוט הבריז בשיעורי הלשון בבית ספר ולא ידע איזה מה"מיר"ים יש לבחור במקרה שלו. דבר שכיח אצל הסופרים. אני יכול להביא עוד כמה דוגמאות של משוררים ורומניסטים מבריקים שאחריהם יש צורך בהגהה ואפילו תיקוני עורך לשוני יסודיים. לאן אני חותר? לשנות בהדפסה הבאה את שם הספר? נשאיר את הדבר על-כנו, ממילא קוראים לא שמים לב לדקויות כאלה. העיקר שיקראו. מה גם - בכול השפות שם הספר - "מלחמה ושלום": War and Peace, Guerre et Paix, Krieg und Frieden" ... מזכיר לי קטע מהסרט של צ'ארלי צ'אפלין "הרודן", בו הדיקטטור רוקד עם בלון בצורת הגלובוס ושר שכל מה שהוא רוצה זה peace (שלום), אך בהמשך מתברר שהוא מתכוון ל-piece (חלק, פרוסה) - של צ'כוסלובקיה, פולין, של כל העולם.

טעות שולית

משמות הספרים - לשמות האישים. הדמות הרוסית המוכרת ביותר בישראל, יותר אפילו מלב טולסטוי - הוא איבן האיום, ידוע גם בשמות איבן הגדול, איבן ה-4, הצאר של כל רוסיה, שליטהּ של המדינה במאה ה-16. אתם כבר מנחשים שאני אערער את ביטחונכם שאין בהבנת השם משהו בעיתי. וצודקים. כולנו יודעים שתרגום של הכינוי Ivan Grozni - Иван Грозный כפי שמכנים אותו הרוסים - הוא איבן האיום, Ivan the Terrible. לפי ההיסטוריונים ולפי ספרים ומכתבים של אותה התקופה האיש היה אכזרי ביותר, שלט ביד קשה, דיכא את העם, ערף ראשים, תלה, כלא את נשותיו במנזרים, ובמכת משענת הליכה רצח את בנו על איזה טעות שולית. איבן האיום בקיצור. אבל Грозный זה לא איום, לא Terrible. לו ההרוסים היו רוצים לכנותו איום, יש לרשותם כמה מילים עם משמעות זאת: ужа́сный, стра́шный, жесто́кий. Uzhasni, strashni, zhestoki. אך הם העניקו לו תואר Грозный, וזה לא, כאמור, איום. זה שם תואר מהמילה гроза́ - groza - סערה. הוא איש, שמנחית סערה על סביבתו. גם לא נעים, הוא יכול להיות מפחיד, יכול לגרום נזק, אבל לא אימה, לא בהכרח קטל. המילה Грозный היא לא משורת המילים שמייצגות אסון. מעורר יראה - אולי התרגום הקרוב ביותר למילה Грозный. הרוסים קוראים לאוניית קרב " Грозный", יש בדרום רוסיה עיר בשם זה (בירת חבל צ'צ'ניה המורדת עד לא כבר). מי יעניק לעיר שם רשמי "איומה"? ההרגשה היא כאילו נתיניו של הצאר איבן ה-4 פיתחו כלפי הרודן איזה אהדה, תסמונת סטוקהולם בגלל הדברים האיומים שביצע. לא סתם בוויקיפדיה בשפה הרוסית מבליטים את הישגיו הצבאיים ולא את אכזריותו כלפי נתיניו - למרות שכינויו לא איוואן הכובש. הנה הציטוט מוויקיפדיה בעברית בערך "איוואן האיום" (שנכתב, כנראה, בהשפעתה של הוויקיפדיה ברוסית): "במהלך שלטונו הארוך נכבשו חאנות קאזאן, חאנות אסטרחן, וחאנות סיביר. בכך הפך את רוסיה למעצמה המתפרשת על פני שטח רב של כארבעה מיליון קמ"ר. איוואן היה אחראי להתפתחותה של רוסיה ממדינה בעלת חשיבות משנית למעצמה אזורית" (סוף ציטוט). אולי יש בזה רמז על הסיבות מדוע העם הרוסי לאורך תקופות ארוכות מסכים לחיות תחת שלטון רודני. הרי הוא סך הכל סוער ודרשני, "גג" - זועם, כפי שמותר להיות לאבא קשוח, ולא איום ובלתי נסבל. [בתמונות בתחתית הרשימה: שתי המהדורות של הספר "מלחמה ושלום" עם כתיבה שונה של המילה השנייה בכותרת, ציור "איוואן האיום רוצח את בנו" - מאת הצייר הגדול הרוסי של סיף המאה 19- תחילת המאה ה-20 אִילְיַה רֵפִין.]