בתקופת מלחמת העולם הראשונה נסגר בית העם בהוראת השלטון הטורקי ונפתח מחדש ב-1918 עם תום המלחמה. בשנים 1919 עד 1929 היה ממוקם ברחוב הנביאים 63 (או 65). בבית זה הותקנה במה גדולה בעלת שטח של כ-30 מ"ר. התקיימו בו הרצאות, אסיפות עם למיניהן ופעלו בו מועדון שחמט וחדר עיתונים. ליד בית העם ובמסגרתו פעלה ספרייה עממית להשאלת ספרים במחיר עממי שרבים מבני וילדי ירושלים השתמשו בשירותיה וזוכרים אותה לטובה. על-פי העיתונות דאז פעילות בית העם באותן שנים נערכה כמעט מדי יום. החלה בסביבות השעה שתיים בצהריים ונמשכה עד שעה 11 בלילה. לא ברור עד כמה דיווח זה מהימן. בשנים 1929 עד תחילת שנות ה-60 פעל בית העם הירושלמי באתרים זמניים במרכז העיר ובהם: מבנה "בית גיני" ברחוב קינג ג'ורג' 12, אולם עדן, אולם אדיסון,אולם אוריון בבית פרלמן ברחוב יפו 70 ועוד.

אברהם חיים, אלחנני סופר ועיתונאי בן ירושלים שעסק רבות במאמריו בהווי החיים הירושלמי וביקר לא אחת בבית העם לאורך השנים מספר במאמר בביטאון "במערכה" על זיכרונותיו מבית העם ועל תולדות הבית. אלחנני מספר כי בין הראשונים שהרצו בבית העם הירושלמי היה ד"ר חיים ויצמן שהיה אז מהפעילים הבולטים בקונגרס הציוני ולימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל, שמריהו לוין ויצחק בן צבי ורעייתו רחל ינאית שנמנו עם הפעילים בבית העם. בין המבקרים תכופות בבית העם היה יוסף שפרינצק לימים יו"ר הכנסת הראשון. השפה השלטת בבית הייתה עברית. אלחנני מספר כי כאן בבית העם הרצו בנושאי תולדות ישראל ובחקר המקרא אליעזר בן יהודה וד"ר בן ציון מוסינזון. הסופר יהושע ברזילי אייזנשטט, מהפעילים הבולטים ב"בית העם" הרצה על דמויות של חולמים ולוחמים, הכלכלן והסוציולוג היהודי-גרמני פרנץ אופנהיימר הרצה על החידושים בשיטות החקלאות. הסופר בוקי בן יגלי נשא כאן בבית העם את נאומו הראשון בעברית והמשורר אורי צבי גרינברג הרצה כאן בבית העם הירושלמי את הרצאתו הראשונה עם עלותו לארץ. הרצאות רבות בבית העם עסקו בענייני דיומא. כך למשל, ביום רביעי 9 ביוני 1921 הרצו בבית העם יצחק בן צבי, ד"ר הוגו ברגמן, אהרן מיכל ברכיהו (בורכוב), וד"ר יוסף קלוזנר על הנושא "מצב העם העברי". במסגרת פעילות בית העם הירושלמי נערכו קבלות פנים, עצרות עם ומפגשים עם זאב ז׳בוטינסקי, חיים ארלוזורוב, ברל כצנלסון, מנחם אוסישקין, האמן בוריס שץ, הסופר שי עגנון, דוד פרישמן, נחום סוקולוב ויוסף קלויזנר. בתחילת שנות ה-20 הרצה כאן בבית העם הירושלמי דוד בן-גוריון לימים ראש ממשלת ישראל שסיפר על רשמיו מביקורו בברית המועצות. בבית העם התנהלו ויכוחים סוערים בין אנשי ופעילי מפלגות ותנועות רעיוניות. ובהם מפלגות הפועל הצעיר ואחדות העבודה. בפברואר 1924 נערך בבית העם נשף היובל לכבוד הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ (אז"ר). דברים בנשף נשא הסופר צבי שמשי, אביו של הנשיא יצחק בן צבי. במאי 1920 הרצה בבית העם חיים ארלוזורוב מראשי תנועת העבודה שהרצה על הנושא "החרושת והחקלאות בארץ". בינואר 1924 נערכה בבית העם קבלת פנים לנדבן נתן שטראוס מבעלי רשת חנויות כל בו האמריקנית.

את פעילות בית העם ניהל לאורך שנים רבות גוף שנקרא "ועד בית העם". פעילות בית העם מומנה בעיקר מכספי תרומות מהארץ ומחו"ל. שנים רבות סבל מקשיים תקציביים. החל מתחילת שנות ה-20 זכה לתקציב מסוים מהמוסדות הציוניים. עם מייסדיו של בית העם חברי הנהלה ופעיליו הראשיים נמנו ד"ר נפתלי וויץ, חבר תנועת "חיבת ציון" שהיה רופא בראש פינה זכרון יעקב ועבר להשתקע בירושלים, הסופר יהושע ברזילי-אייזנשטט, שהיה מזכיר ועד "חובבי ציון" ביפו, גרשון לומר מראשוני העלייה השנייה, שניהל את בית העם בשנותיו הראשונות, אליעזר בן יהודה, חמדה בן יהודה, יצחק בן צבי ורעייתו רחל ינאית, יעקב סלע -בלובשטיין, אחיה של המשוררת רחל שהיה ממייסדי בית העם בתל אביב. עם פעילי בית העם הירושלמי נמנו גם נחום טברסקי, קדיש לייב סילמן, דויד ילין, משה קליינמן סופר ועיתונאי עורך כתב העת העולם ורבים וטובים נוספים. בשנות ה-20 עד תחילת שנות ה-30 ניהל את בית העם הירושלמי יחיאל כהן ששימש גם כספרן ספריית בית העם. דמות בולטת בבית העם הירושלמי היה טוביה בן חפץ שהיה מנהל בית העם שנים רבות עד מותו בשנות ה-50.

הגם שבית העם הירושלמי היווה מרכז תרבות מרכזי חשוב בעיר, הוא לא זכה במשך שנים רבות לבית משלו ונאלץ לנדוד בין בתים. מאז שנותיו הראשונות של בית העם הועלו רעיונות ודבר הצורך לבניית משכן קבע עבורו ובכך להביא להפסקת נדודיו בין בתים. לפני מלחמת העולם הראשונה ביקר בארץ המיליונר יוליוס רוזנוולד משיקאגו שבארצות הברית ובנשף חגיגי שנערך לכבודו הבטיח לתרום 25 אלף פרנק להקמת הבית אולם התרומה לא הגיעה. באסיפת הנהלת בית העם ופעיליו בראשות משה קליינמן שהתקיימה באחת השבתות ב-1943 הוחלט לפנות לנדבן צבי הרי לוריא ורעייתו מדרום אפריקה ואלה הביעו הסכמתם לתרום סכום גדול להקמת בית קבע לבית העם. הוחל בגיוס תרומות להקמת הבית. הקרן קיימת לישראל הקצתה ב-1945 להקמת הבית מגרש שרכשה ברחוב בצלאל מול "מועדון מנורה". הוכנה במהירות אולי כדי לקבוע עובדות בשטח תוכנית בנייה זמנית לבניית הבית שייעדה את הבניין לשלושה מוסדות: בית העם, בית המכבי והקונסרבטוריון הארץ ישראלי. הבנייה החלה למעשה טרם קום המדינה, אך נפסקה תוך זמן קצר בשל פרוץ מלחמת העצמאות והמצור על ירושלים. לאחר תום מלחמת העצמאות בשנת 1949 התקיימה תחרות לתכנון בית העם בה זכה האדריכל והמעצב יעקב בנאור קלטר.

טקס הנחת אבן הפינה להקמת "בית העם החדש" נערך ב-22 יוני 1950 בהשתתפות שרים ובהם שר החינוך והתרבות זלמן שז"ר, ראש עיריית ירושלים דניאל אוסטר והתורמים הארי ורגינה לוריא מדרום אפריקה. עיריית ירושלים קיבלה הלוואה מהמדינה להקמת הבית בסך 30 אלף לירות, הסוכנות תרמה 10 אלפים ל"י, הנדבן צבי לוריא תרם 20 אלף ל"י והיו תורמים נוספים. הוקמה חברת מניות בשם "חברת בית העם" שכ-60 אחוז ממניותיה הם בבעלות עיריית ירושלים והשאר בידי גופים נוספים. עוד הוחלט כי לעתיד תמנה העירייה את מנהל הבית ותהיה למעשה בעלת הבניין. בנית הבניין בן ארבע הקומות הופקדה בידי חברת "סולל ובונה". ב-1950 נמסר כי משרד האוצר מפקיע את הבניין הגדול לצורך אכלוס זמני של הכנסת עד לבניית בית קבוע לכנסת בקרייה בירושלים ולפי התכנון היה אמור בית העם המחודש להיפתח אי-שם בתחילת 1952. בינתיים מחירי עלות הבנייה האמירו מאוד ונוצרו קשיים תקציביים להשלמתו ובמקביל הכנסת הודיעה כי בית העם אינו מתאים לצרכיה והיא תמשיך לשכון ב"בית פרומין". אולם ההפקעה הוסרה רק ב-1953 בנייתו של "בית העם" שהחלה בהתלהבות גדולה, נעצרה תוך זמן קצר בשל קשיים תקציביים. באוגוסט 1955 הוחזר הבניין לרשות עירית ירושלים והוחל בהשלמת בנייתו כדי להפכו לייעודו כמרכז תרבות פעיל, אולם השלמת בנייתו התנהלה בעצלתיים מסיבות שכדאי פעם לחקור אותם ושלד הבניין בן ארבע הקומות נותר שומם ודומם במשך שנים. ניסיון להשלים את המבנה ב־1958 נכשל, על-רקע חיכוכים רבים בין האדריכל בנאור-קלטר לבין מהנדס העיר ירושלים. וישיבות רבות של מועצת עירית ירושלים בשנות ה-50 עסקו בסחבת פתיחתו של בית העם המחודש.

בתחילת שנות ה-60 לאחר לכידתו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן והבאתו במאי 1961 למשפט בישראל הורה דוד בן-גוריון כי המשפט יתקיים בירושלים והמקום שנבחר לקיומו היה בית העם. ב-1960, פנה מהנדס העיר ירושלים לאדריכל דוד רזניק בהצעה להשלים את בניית "בית העם" תוך תקופה קצרה, על-מנת שיוכל לשמש מקום משפטו של אדולף אייכמן. הוחל בזירוז השלמת המבנה והתאמתו לצרכי קיום המשפט. המבנה הושלם על-ידי רזניק, תוך יישום חלקי של התוכנית האדריכלית המקורית של בנאור-קלטר. המשפט נפתח ב-11 באפריל 1961. הבמה עוצבה על-ידי תמר דה שליט ונחום מרון. על חזיתו הראשית של הבניין הוצב השלט בית העם. במבנה הוקם מרכז תקשורת לשימוש צוותי צילום וסיקור עיתונאי שהגיעו מכל רחבי העולם לתעד ולחזות במשפט אייכמן. מחשש התנקשות באייכמן וחשש להפרעות במהלך המשפט אבטחו את הבניין ומתחמו במהלך ימי המשפט עשרות שוטרים ואנשי משמר הגבול גם בשעות הלילה. נחסמו רחובות בקרבת הבניין והוצבו גדרות סביב הבניין. משפט אייכמן הוא אחד האירועים המכוננים בתולדות ישראל ומעורר עד היום תגובות והדים רבים בארץ ובעולם. בית העם ברחוב בצלאל 11 מזוהה עד היום בקרב רבים עם משפט אייכמן והוא מבנה היסטורי יש לשמרו ולשמור על צביונו ככל שניתן.

לאחר המשפט בשנת 1962 הועבר הבניין לשמש כבית תרבות עירוני. אולם בית העם הכיל כ-850 מקומות. לאחר השלמת הבמה התברר כי היא גבוהה מידיי ובשתי השורות הראשונות לא ניתן לראות מאומה מהנעשה על הבמה אולם לבסוף תוקן העניין. הבמה שופרה והותאמה גם לצרכי הצגות תיאטרון. במאי 1963 האוניברסיטה העממית פותחת את שעריה ב"בית העם החדש" ברחוב בצלאל. כמה חודשים לאחר מכן ביולי 1963 נערך קונצרט חגיגי ומופעים באולם החדש. מיכה כרמון חובב היסטוריה ירושלמי מספר לי כי בתקופת הקורונה כתב (בסיוע עריכת רעייתו בתיה כרמון) חיבור לשימוש עצמי ולמחקר בנושא תולדות "בית העם" בירושלים משנת 1907 ועד לשנת 1963. החיבור מתפרסם בבלוג של הזוג "כרמוניה" המופיע במרשתת. כמה מנתוני מידע בכתבה זו כמו תאריכים וכתובות מדויקות של מיקום בית העם נסמכים על חיבור זה. מיכה מספר כי הוא ורעייתו אף זכו להשתתף באירוע ערב שלונסקי שהוקדש ליצירות אברהם שלונסקי שנערך באוגוסט 1968 בבית העם החדש בהשתתפות המשורר אברהם שלונסקי ושחקני התיאטרון שלמה בר שביט, שמעון פינקל, חנה רובינא חנה מרון העיתונאי גבריאל ציפרוני ונוספים.

בתחילת שנות ה-80 שופץ המבנה על-ידי הקרן לירושלים באמצעות תרומת מיליונר צרפתי, ובתכנונו של האדריכל דוד רזניק, ומאז נקרא הבניין מרכז ז'ראר בכר על שם בנו של התורם, ז'ראר בכר. התקיימה בו פעילות תרבותית ענפה. בחלוף 60 שנה מאז הוקם מבנה בית העם ברחוב בצלאל, החליטה עיריית ירושלים לשפץ ולחדש את הבניין כדי להפכו למרכז תיאטרון ומחול חדיש ואיכותי. הבניין עבר שיפוץ מקיף ב-2021 וחזר לשמו המקורי "בית העם". על הקיר החיצוני הוצג ציור ענק "סביב העולם ב-92 יום" של גבריאל כהן. במסגרת שיפוץ הבניין פורקו כל מרכיבי הבניין למעט קירות והמעטפת החיצונית והאולם המרכזי נבנה מחדש. הוקמה במה חדשה, הותקנו מערכות תאורה וקול מתקדמות. במסגרת עבודת שיפוץ הבניין הוקפד על שימור קירות לבני הסיליקט באולם המרכזי ושוחזרו מרפסות היציע. בבניין בית העם ברחוב בצלאל 11בירושלים הוקמה כחלק משימור המבנה פינת הנצחה - מיצג קבע מרשים לציון משפט אייכמן שנערך כאן לפני למעלה מ-60 שנים ב-1961. רבים לא יודעים על קיומו של המיצג. המיצג מספר את סיפור משפט אייכמן ובמקצת מספר גם את סיפור בית העם ההיסטורי. בפברואר 2022 נחנך בית העם המשופץ וכיום המקום נקרא היכל התרבות בית העם של ירושלים.