אחת הדוגמאות לסדנה שנערכה תחת הכותרת "אימג'יפסטו" הייתה פעילות אינטראקטיבית שכוונה ליצירת עלם חדש מאותיות בהן משתמשים בשפות שונות: קיריליות, ערביות ועבריות. כשאין לנו שפה משותפת קשה לתקשר ואותיות זרות הופכות עבורנו לחסרות משמעות, אבל על-ידי הפעלת הדמיון וההתייחסות לצד הצורני הן הופכות למאגר ענק של של דימויים חזותיים, המתארים דמויות וסיפורים. המשתתפים הטביעו את הסיפורים על גלילי נייר ארוכים בעזרת שבלונות וטכניקות הטבעה שונות ויצרו עולם משותף.
תבליט הקיר המונומנטלי של דני קרוון, "שאי שלום ירושלים", שנמצא באולם המליאה של הכנסת הודפס והוצג בכניסה לגימנסיה. בעבודה נוספת של דני קרוון שהוצבה במרכזו של חלל הכניסה יש התייחסות לנושא הזמן. היצירה שהייתה מורכבת מקונוס גדול ממדים המדמה שעון חול, ממנו יוצא חול במרווחים קבועים לתוך ארגז חול גדול, התייחסה הן לזמן החולף מאז ימי תל אביב הקטנה והקמת הגימנסיה ועד היום והן לשפה האומנותית של דני קרוון עצמו שהירבה להתייחס לדיונות שהיו בימיה הראשונים של תל אביב.
כמה מהעבודות הראויות לציון שהיו מוצגות במעברים וחדרי המדרגות: עבודה שבה נכתבה המילה אני בלועזית (האותיות אם ואי) ובתוך מראה קמורה השתקפה המילה אנחנו (האותיות דבליו ואי), הדגישה את החשיבות של הקשר בין היחיד והחברה. ציורים של ציבי גבע שהאחד נקרא" הים של עזה" והשני "הר האבדון", התייחסו הן לנוף האקטואלי של חוף הים בעזה והן לנוף דמיוני אפוקליפטי. סולמות מחוברים אחד לשני שהוצבו בחדר המדרגות התייחסו לבעיית מצוקת העבודה וההשבתות לפועלים הערבים, שנותרו ללא עבודה בעקבות המלחמה.
הפייק ניוז והשקרים הקיימים בעולמנו, באו לידי ביטוי בעבודה בה הוצגו כדי חרס בארון תצוגה, כאילו היו מוצגים ארכיאולוגיים שנוצרו בעת העתיקה ולאמיתו של דבר הם היו חיקויים זולים שנוצרו בשטחים. שתילים של עצים שהוצבו לאורך חללי התצוגה והגינה סימלו את התקווה לצמיחה והמשכיות ועוד. פרויקט מיוחד שנעשה בשיתוף עם המדרשה לאומנות במכללת בית ברל, באוצרותו של ברק ברקוביץ, נקרא " סירות הצלה". הפרויקט שנעשה על-ידי בוגרים ומרצים של המכללה, הוצב באולם הספורט המרווח של הגימנסיה והשתלב עם סולמות הטיפוס שעל הקירות ועמודי הכדורסל. הוא כלל ארבע סירות הצלה מעץ שנבנו במיוחד לחלל ולתערוכה ("סייט ספסיפיק").