על-פי נתוני העמותה לנגישות, חיים במדינת ישראל כמיליון מוגבלי נגישות, כלומר כל ישראלי עשירי(!) מסיבות שונות ומגוונות - פיזיולוגיות, נפשיות, מחלות שונות, זקנה וכו'. בעיה זו התחדדה כפל כפליים בעקבות מלחמת חרבות ברזל בעזה ומלחמת 12 הימים מול אירן, כשרבים נפגעו ומצאו את עצמם חסרי אונים.
מעניין לא פחות הנתון המדבר על כך שכ-42 אחוזים מאותם בעלי מוגבלויות, כלומר כ-420 אלף נפשות, כמעט שווה ערך למספר תושבי תל אביב, אין להם כלל נגישות לממ"ד, מקלט או מרחב מוגן סביר אחר. ובמילים אחרות - הם מפוקרים לנפשם. אדגיש, כי את הנתונים הללו קיבלתי ולמדתי זמן רב לפני פרוץ אירועי 7 באוקטובר, ולשם כך קידמנו באותם מאות בניינים שאנו מנהלים ומתחזקים מערכות מגוונות שישפרו את הנגישות למרחבים המוגנים וימזערו את הסכנה.
ראשית, יצרנו בכל בניין ובניין מערכי מידע ותקשורת ממוחשבים שיאפשרו לנו שליטה מלאה על המצב בעת חירום. שנית, בבניינים שלא היו בהם ממ"דים, ניקינו והתקנו מחדש מקלטים שהיו עד אז רובם ככולם לא שמישים כלל, זאת תוך דגש על מרחב נגישות ראוי לבעלי מוגבלויות. שלישית, כמו-כן, ברמת מעטפת, כינסנו את כלל הדירים ו/או ועדים/נציגויות, והדגשנו את החשיבות הראויה לסיוע לאותם בעלי מוגבלויות שמתגוררים כמעט בכל בניין.
רביעית, הפעלנו מערכות התרעה שממקמות מיידית כל אחד ואחת מבין בעלי המוגבלויות ובד בבד "דייר ממונה" שיסייע לאותו בעל מוגבלות בזמן אמת, כלומר בזמן התראה של פיקוד העורף ובאותן דקות קריטיות בין ההתראה לבין האזעקה. חמישית, חישבנו "על השנייה" את הזמן שאותו אדם מוגבל זקוק לו כדי לצאת מהדירה לחדר המדרגות/מעלית ולרדת אל המקלט הקרוב. שישית, במקרה קיצון בו אין באותו בניין מקלט כלל, פעלנו גם מול הרשות המקומית על-מנת לוודא שישנו מקלט ציבורי שמיש או פתרון מיגון סביר אחר בטווח הגעה.
אולם, וזה אולם גדול, ברור לנו כי גם המצרף של הפעולות שקודמו לעיל הוא רחוק מפתרון מיטבי כולל עבור אותם מאות האלפים בעלי המוגבלויות. לטעמנו על מדינת ישראל, בשיתוף פעולה הדוק עם פיקוד העורף והרשויות המקומיות, למפות במדויק את כל נושא בעלי המוגבלויות ולאחר שוך הקרובות להפשיל מייד שרוולים ולהתחיל למצוא פתרון כולל עבורם ובראש וראשונה, כמובן, לדאוג להגדלה משמעותית של אחוז הבניינים המצוידים בממ"ד, בין אם באמצעות פינוי בינוי ובין אם בדרכים אחרות. אסור, בשום פנים, להמשיך ולהפקיר אותם!