ערב שבת קודש, פרשת 'חוקת', עוד מעט ילבשו הבתים בעולם היהודי חג, בתי הכנסת יהמו מתפללים, מלאכי השלום ילוו אותם לביתם, יביטו בשולחנות הערוכים, במפה הלבנה הצחורה, בפמוטי השבת ובכיסא הריק, החסר, המייבב בלי קול. סמל יאיר אליהו, לוחם הנדסה קרבית בחטיבה הצפונית מהיישוב עזר נפל בקרב בצפון רצועת עזה, החלל ה-21 בחודש האחרון. שגרת הנופלים מחרידה ומזעזעת, החשש מנרמול המוות, מנרמול מות הקדושים, מטרידה ומדאיגה. ביקשתי בבוקר שישי, כשהותר לפרסום נחת על ראשי, לזכור את שמו, מראהו, מקום מגוריו, משהו אחד באופיו של אחד, רק אחד מעשרים חללי החודש האחרון ולא עלה הדבר בידי. שגרת המוות, שגרת הנופלים אסור לה שתהפוך למעשה שגרה. עצרתי בעצמי ושבתי לחודש האחרון, קראתי שעה ארוכה על: ליאור שטיינברג, אופק ברהנה עומר ואן גלדר, אלון פרקס, חן גרוס, יואב רוור, תום רוטשטין, אורי יהונתן כהן, נועם שמש, טל מובשוביץ, נווה לשם, סתו חלפון, מתן שי ישינובסקי רונאל בן-משה, ניב רדיע, רונן שפירו, שחר מנואב, מעיין ברוך פרלשטיין, אלון דוידוב, יניב מיכלוביץ, ישראל נתן רוזנפלד. כל אחד עולם ומלואו, כל אחד חרוז של גבורה בתקומת העם היהודי בשרשרת הדורות, חלק מהסיפור היהודי של העם השב למכורתו, לנחלת אבותיו. ערב שבת קודש, פרשת 'חוקת', עוד מעט ילוו בני משפחה ואוהבים את יאיר אליהו הי"ד בדרכו האחרונה, למנוחת עולמים, עוד מעט, לפני בן השמשות יינשאו הספדים, עוד מעט בן הערביים תישמע יבבה חרישית, יבבה של געגוע, יבבה של זיכרון, יבבה של אהבה, יבבה של היה איש ואיננו. ערב שבת קודש, פרשת 'חוקת', בגן העדן הסתיימו ההכנות, מסדר הכבוד של צחורי הכנף מוכן, על כיסא הכבוד יושב וממתין לבואו של יאיר אליהו הי"ד, עוד רגע ייפתח השער, והוא ייכנס בצעדים מדודים, כיסא הכבוד ירעד והמלאכים ינופפו בכנפיהם והוא רק יביט וישאל: 'אתה אברהם? אתה אליהו? אתה משה? כולכם כאן לכבודי?' והם ישיבו במקהלה חרישית, בשפה ברורה ונעימה 'כן בננו, כן, זכינו ללוות אותך עד כיסא הכבוד'. דממה. ערב שבת קודש, פרשת 'חוקת', יאיר הי"ד נטמן בבית העלמין הצבאי באשדוד, בעזר, יישוב שלא שמעתי את שמו מימיי. לבית הכנסת המפואר, לא יגיע השבת יאיר הי"ד. הוריו, חוה ויניב, ואחים מיכל ועידו ממאנים להאמין כי עלם החמודות שלהם צירף אותם בנופלו למשפחת השכול הגדולה. ערב שבת קודש פרשת 'חוקת', עוד רגע קט, "לכה דודי", "שלום עליכם", קידוש, ומלאכי השרת עם מלאכי השלום עוצרים מול בית נוסף, בית בו הכיסא מייבב חרש ואין מנחם. ראויים הנופלים שננצור את זכרם לעד ונכתוב מעט מחייהם בציפורן זהב על לוח ליבנו, ראויות המשפחות השכולות אשר בניהם נפלו בסערת הקרב על תחיית האומה היהודית שיידעו כי קורבנם היקר חקוק בלבבות. אין אנו מנרמלים את המוות, אין אנו מסכימים לשגרת מוות, כל נופל הוא עולם ומלואו, כל נופל הוא קודש קודשים ואנחנו, החיים בזכותם, מבטיחים לזכור ולהזכיר, על במותיך חלל. ורגע טרם תתקדש השבת "הותר לפרסום" כי גיבור ישראל, אסף זמיר הי"ד נפל בקרב בדרום רצועת עזה, ארץ אל תכסי דמם. ובשמיים המולה, מתחת ומעל כיסא הכבוד מלאכים מתכוננים לבואו של אסף שנאסף אל אחיו. ובארץ תוגה וצער.