הכותרות האחרונות בנוגע ל"ייעוץ המשפטי" מעלות שוב את השאלה המהותית לגבי תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה. נדמה כי הגיעה העת להציב מראה מול תפיסה שגויה, ולעמוד על כך שתפקיד היועץ המשפטי אינו "גיס חמישי" שנועד לנטרל את עבודת הממשלה, אלא כוח מסייע ואפקטיבי. תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה, מעצם הגדרתו, הוא לסייע לממשלה להוציא הוראות וצווים המשקפים את רצונה של הממשלה ואת עקרונות החוק. במקום זאת, אנו עדים לא פעם למצב בו היועץ המשפטי מתפקד כגורם מנטרל, המעכב או מונע מהממשלה לממש את מדיניותה, גם כאשר זו משקפת את רצון הבוחר. ההנחה הבסיסית בדמוקרטיה היא שהאזרח, "מן היישוב", בוחר את נבחריו - חברי כנסת וממשלה - כדי שיעשו עבורו את העבודה המקיפה. בזמן שהאזרח עסוק בפרנסת משפחתו, הממשלה, ה"משפחה המורחבת" של עם ישראל, נבחרה כדי לדאוג לאינטרס הציבורי הרחב וליישם את החזון שלשמו נבחרה. לכן, כאשר קיים חוק שאינו מאפשר לממשלה לפעול על-פי חזונה, תפקידו של הייעוץ המשפטי הוא להציע נוסח לתיקון החוק. עליו לסייע לממשלה לגבש תיקונים שיתיישבו בקנה אחד עם משימותיה וחזונה, תוך התחשבות בנסיבות המשתנות בעולם ובמדינה. זאת, במקום להציב בפניה חומות בלתי עבירות או לנסות לכפות עליה פרשנויות משפטיות המנוגדות למדיניותה הלגיטימית. ההתייחסות ליועץ המשפטי כאל גורם המונע או מסרב לייצג את הממשלה, כפי שאמר שופט בית המשפט העליון יצחק זמיר, או כאל כזה המסוגל "לסרב לייצג" את הממשלה, היא סכנה לדמוקרטיה. תפיסה זו, שהובילה לדבריו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר, שיכולה לייצר פרשנות של 300 איומים ב"שחיתות", היא עיוות של תפקיד הייעוץ המשפטי. עלינו לחזור ולזכור: היועץ המשפטי לממשלה אינו שליט-על, ואינו גורם המחליף את נבחרי הציבור. תפקידו לסייע לממשלה לממש את המידט שקיבלה, במסגרת החוק, כמובן. כאשר קיימים פערים בין חוק למדיניות, יש לפעול לתיקון החוק - בהתאם לאפשרויות ולמגבלות, ולא לנטרל את מדיניות הממשלה. רק כך נוכל להבטיח ממשל אפקטיבי ודמוקרטי באמת.