יואב יצחק, עורך האתר פרסם כאן סקופ על דיון בעתירה לבג"ץ כאשר יצחק עמית יושב בהרכב, בעניין נציב קבילות השופטים, בו בזמן כאשר הנציב דן בתלונות נגד עמית בנושאים הקשורים לטוהר מידותיו, חשד לקבלת טובות הנאה ממבשרת ציון בפרשת סגירת המרפסת; החלטות להשבחת נכס שבבעלותו בתל אביב; נסיבות מחיקת כתב אישום נגדו, שבו הוא תועד בשם משפחתו הקודם (גולדפריינד) ועוד ועוד. תשובת עמית כפי שהובאה על-ידי הנהלת בית המשפט היא: "ראשית... שנית... שלישית, וחשוב מכך. כפי שעולה במפורש מהחלטת ההרכב מיום 2.7.2025 - מינויו של נציב תלונות הציבור הנוכחי אינו על הפרק בעתירה. משמעות הדברים היא שהעתירה רלוונטית לבחירת הנציב הבא - בעוד חמש שנים - אז כבר יפרוש הנשיא עמית. מכאן, שמבין שופטי העליון דומה כי זיקתו האישית לעניין היא הפחותה ביותר." "חשוב מכך" לא פחות ולא יותר אומרים בבית המשפט שלנו במאה העשרים ואחת מפיו של לא פחות ולא יותר נשיא בית המשפט העליון, לא בית משפט תחתון, לא בית משפט אמצעי, אלא בית משפט עליון. בואו נראה מה אומרת חברתו להרכב של עמית, השופטת דפנה ברק ארז על נושא ניגוד העניינים במאמר שכתבה עם דורון נבות ומרדכי קרמניצר: "מטרתו של הכלל האוסר על הימצאות במצב של ניגוד עניינים היא למנוע את הרע בטרם יארע, ולכן הוא צופה פני עתיד. לעומת זאת, ככלל, האחריות הפלילית פונה אל העבר". בואו נראה מה קבעה היועצת המשפטית לממשלה אך לפני ימים מספר בעניין דוד זיני (וגם שם יושב עמית): "במבט צופה פני עתיד, על ראש הממשלה להימנע מלעסוק בכל דרך שהיא, בין ישירות ובין בעקיפין, במינויו של ראש השב"כ הבא או ממלא מקומו, למצער עד לסיום החקירות של הפרשות האמורות..". בעניינו של ראש הממשלה איסור ניגוד העניינים הוא צופה פני עתיד. כללית על-פי הפסיקה הישראלית ניגוד העניינים הוא צופה פני עתיד, רק בענייניו הפרטיים של נשיא בית המשפט העליון, בהם יש חשש שפעל בחוסר ניקיון כפיים, ניגוד העניינים הוא צופה פני עבר. הנשיא הקודם דן בפרשה, קיבל החלטה בפרשה, ובדיעבד הוא מנמק כאילו יצא ידי חובתו כאשר קיבל החלטה המיטיבה עם מי שאמור לשפוט את פועלו. עמית לא מתעניין בדין. הוא מעוניין לקצץ את הכנפיים לראש הממשלה מסיבות פוליטיות, באשר את הדבשת שעל גבו אינו רואה. בנימין נתניהו חייב על-פי חוק לבחור בראש שב"כ, ואצל עמית לא הייתה כל חובה על-פי חוק שיישב בדין. הוא זה שקובע את ההרכבים, הוא זה שהכניס עצמו במתכוון לאותו דיון, אולי במטרה ל"זכות" אישית את שופטו, וכאן אין לפסול על-הסף אפשרות שיואב מרמז עליה, אפשרות של "שלח לחמך על פני המים" אפשרות של מתן טובת הנאה לשופטו מה שלדעתי עלול לגבול כבר בפלילים. הכלל שקבע עמית שראש ממשלה לא יכול למנות את חוקרו, על-אף שהמינוי מתבצע מכוח חוק, לא קיים אצל עמית. עמית מקבל החלטה על מינוי חוקרו/שופטו כלאחר יד, כאשר ההשתתפות שלו בהחלטה לא נדרשת בחוק, אלא זו הייתה יוזמה אישית של עמית להשתתף בדיון הזה. שערורייה, בושה, יריקה בפנים של הציבור. במשך שנים בית המשפט העליון הלך והידרדר, אך לרמת זיהום כמו היום לא הגיע. אזרחי המדינה לא יכולים לבחור נשיא בית משפט עליון חדש, נשיא ארה"ב יכול. לדעתי אין לנו כל ברירה אלא לבקש מנשיא ארה"ב למצות יכולותיו בנושא זה. המצב אותו יוצר עמית הוא מסוכן. הוא לא אשם, הוא פשוט לא מבין מה קורה סביבו. לוין לא הצליח למנוע את המינוי, לנתניהו אסור להתערב, אך דונלד טראמפ והצווים הנשיאותיים הם כנראה הפתרון. השמאל שש להטיל צווים אמריקנים נגד פוליטיקאים מהימין אשר נבחרו כדת וכדין, וודאי יסכים שאמריקה תטיל צווים נגד פוליטיקאים משמאל, פוליטיקאים בעלי עצמה בלתי מוגבלת המנוצלת באורח חסר כל אחריות, שמעולם לא נבחרו.