נראה שהתקשורת הישראלית לא רק מצניעה את ממדי ההרס במקומות שונים בישראל. היא גם נמנעת מלהציג תמונה מלאה של הנזק העצום שנגרם על-ידי טילים אירניים ארוכי טווח. מטעמי ביטחון, מן הסתם, כמעט ואין דיווח על פגיעה בבסיסי צבא ובאתרים בעלי חשיבות ביטחונית עליונה. לא ראינו ולא שמענו על היקף הנזק למכון ויצמן או לבית החולים סורוקה. אפילו מידת הנזק לבתי הזיקוק בחיפה הוצנעה, והמידע המועט שפורסם חשף רק קצה קצהו של קרחון.
הסתרת נתונים עובדתיים מפורטים על היקף הנזק נובעת, ככל הנראה, מרצון להימנע מהבהלת הציבור. זה שיקול לגיטימי, אך האם הוא נכון? לא בטוח. מאות הטילים שנורו, ואף מיעוטם שפגעו בדיוק רב, הוכיחו יכולות מרשימות של שליטה, בקרה, איכות ודיוק. שיגורם ופגיעתם חשפו יכולות טכנולוגיות מפותחות. גם יכולת ההתאוששות והשיקום המהירה של האירנים מעוררות דאגה.
אילו נחשפתי לעובדות במלואן, סביר להניח שהיה לי קשה לעכל אותן, ואולי אף הייתי מבועת. אך לו ניתנה לי האפשרות, הייתי בוחר להיחשף למידע רב ככל הניתן, ולשחרר מעט את לולאת החנק של הצנזורה על צוואר התקשורת, גם אם במחיר של הלם או בהלה. חשוב ואף קריטי להבין שבעידן מלחמות ה-AI, גם לגורמים שנחשבים "נחותים" לכאורה, יש יכולת לגרום הרס עצום.
למרות מערכת הגנה רב-שכבתית שאמורה ליירט טילים, אנשי מקצוע ופרשנים חוזרים ואומרים לנו ששום מערכת אינה מושלמת. די באחוז אחד של כישלון כדי להוכיח שאפילו הגנה משובחת, מתוחכמת, ואולי מהטובות בעולם - אינה חסינה לחלוטין. חשוב שנדע איזה נזק הסבו לנו האירנים, במלחמה הקצרה מולם שתוארה כהישג (ניצחון?) מזהיר. כמו אלבומי הניצחון שצצו לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967, סביר להניח שאלבומי הניצחון של "מלחמת שנים-עשר הימים ב-2025" כבר נמצאים במכבשי הדפוס.
כל טייסינו המהוללים נחתו בשלום בבסיסיהם לאחר גיחות רבות לשמי טהרן. אך המחשבה שאילו קרה מה שלא היה בלתי סביר שיקרה - ואולי אף לא אמור היה להפתיע - לו רק מטוס אחד היה נפגע... אינני רוצה להמשיך בתסריט הבלהות. אך אני בהחלט רוצה לקבל מידע על שיעור הנזק העצום שנגרם לנו על-ידי טילי האויב, גם אם משיקולים ביטחוניים שונים לא תתאפשר תמונה מלאה.