התוכנית דיברה על הקמת 11 יישובים חדשים בנגב כתשובה להינתקות (2005) ומתוך אידאולוגיה שביקשה למנוע את התפשטות "הפזורה" הבדואית והצורך לחסום אותה באמצעות יישובים יהודיים.

היישובים שתוכננו: (לפי א"ב):

1. באר מילכה: צפונית לניצנה, תוכננה כיישוב קהילתי בתחומי מועצה אזורית "רמת נגב". 2. גבעות בר: (כונה בזמנו גם "משמר-הנגב ב'") תוכנן לקום דרומית לרהט, בחסות מועצה אזורית "בני שמעון". תחילה נועד האתר להקמת יישוב בדואי אך שונה תחת לחץ מדיניות ממשלתית ליישוב יהודי בן 30 יחידות דיור. במקום כבר מתגוררות כמה משפחות. 3. חירן: תוכנן לקום מזרחית למיתר, במעמד של אתר הנבנה בשטח גלילי. התוכנית ביקשה להקים 2,500 יחידות דיור ורוב שלביה כבר אושרו. בעת פרסומה, שבט אל-עוקבי מערער על המיקום שנקבע ליישוב החדש וטוען שזהו שטח בבעלותם של הבדואים מימים ימימה. המחלוקת בעניין הועברה לדיון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. פסק הדין הושהה והשתרע עוד שנים אחר כך. 4. יתיר: הוצע להקימו צפונית מזרחית לחורה. גם הוא במעמד של יישוב בשטח גלילי. מדובר היה על יישוב קהילתי-עירוני בן 1,500 יחידות דיור. 5. כירכור:, יישוב שהוצע למקמו צפונית לבאר שבע ודרומית לגבעות בר בתחום המועצה האזורית "בני שמעון". המתכננים סברו אז כי היישוב יקום כשכונה צפונית של באר שבע בת 1,500 יחידות דיור.

הטבלה ממשיכה ומציגה את תוכנית 2005: מספר 6. כרמית: האתר מתוכנן לקום באזור מיתר. הקמת כרמית אושרה בתמ"מ 4/14 משנת 2000 כיישוב קהילתי עתידי בן 2,500 יחידות דיור. כלומר עיבוי רצועה יהודית המקיפה את באר-שבע. 7. מרחב-עם: ישוב שהוצע להקימו צפונית-מזרחית לקיבוץ שדה-בוקר. בינתיים, בלא להמתין לאישור הוועדות, הוקמו באתר 18 מבנים זמניים עבור המשפחות הראשונות. התוכנן הסופי היה לבנות את מרחב-עם כיישוב קהילתי בן 500 יחידות דיור. 8. נווה תמרים: אתר שסומן בסמוך לקיבוץ רביבים. התוכנית הופקדה אך לא נקבע בה הגודל הפיזי הסופי. 9. ניצנית: נקודה שמוקמה ליד חלוצה-ניצנה. כנגד התוכנית הוגשה התנגדות של משרד הביטחון שנבע כנראה מהמצב לאורך גבול מצרים. לפי שעה הוא מתוכנן כיישוב עירוני בן 5,000 יחידות דיור. 10. עומרית: האתר מוצע לקום מזרחית לתל-שבע. ביולי 2005 נקבע האזור "כשטח בינוי". עומרית תוכננה מראש להוות יישוב פרברי. 11. שלומית: הנקודה מוקמה צפונית לניצנה, בתחומי המועצה האזורית "אשכול". הישוב שלומית מתוכנן על-פי הטבלה להתפתח כיישוב קהילתי בן 1500 יחידות דיור.

כאן המקום לציין כי הלוח מבוסס על ראיון שערך ד"ר ארז צפדיה עם מר טל פודים, מהוועדה המחוזית במשרד הפנים מיום 11.8.2004. התוכנית קיבלה תוקף של החלטת ממשלה באפריל 2004 ומספרה הוא: 4074. יישוב חדש בשם עירא, שתוכנן לקום על כביש באר-שבע ערד, לא הוכנס לטבלה זו משום שהממשלה לא החליטה על מיקומו המדויק עד לפרסומה. בנוסף, לא נעשה עבורו תיקון רגולטיבי בתוכנית המתאר המחוזית. התוכנית השאירה פתוח את השאלה כיצד היא תושפע בעקבות פינוי רצועת עזה. כרגע, בשנת 2005, הוסכם על הקמת שני יישובים גדולים שיתפקדו כערי נפה, וביניהם שלושה יישובים כפריים (חלוצית 1,2,3). רוב המפונים יפונו על-פי התכנון לחלוצית מס. 4 - שעדיין לא תוכננה ולא אושרה.

לא נמנה כרגע את כל השינויים הפוליטיים שחלו מאז, וכן לא נסקור את כל התוכניות הנוספות שצצו, אלא נבחן בסיוע מאמרים מהמרשתת מה הוגשם מהתוכניות בעשרים השנה האחרונה, האם במקביל השתפרו גם תנאי החיים של הבדואים באזור והאם "תוכנית 2005" העזה להתמודד עם השאלה הקרדינלית המלווה כצל את התוכנית - שאלת פתרון המחלוקת על הבעלות המשפטית בקרקעות הנגב הצפוני. בנוסף נבחן האם פרישת היישובים יצרה מציאות של הדברות ושכנות טובה באזור או שחידדה את העימות היהודי-בדואי בנגב. לאחר "מתווה פרוור" (הצעת חוק להסדרת התיישבות הבדווים בנגב שגם השר בני בגין היה שותף לה) משנת 2013, שעורר סערה בקרב הבדואים, המשיכו לפעול מספר גופים לא פרלמנטרים לפתרון שאלת הבדואים בנגב. המוכרים ביותר היו: תוכנית האגף לפיתוח כלכלי של הבדואים במשרד הכלכלה; המטה להסדרת התיישבות הבדואים בנגב; ועדת מנכ"לים בין משרדית וגם תוכנית חומש לפתרון בעיות הקרקע בנגב בשנים 2022 - 2026. בנוסף נעשו מספר ניסיונות מקומיים להסדרת שאלת הבעלות המשפטית ברמה המקומית. ההשתהות בביצוע התוכניות אפשר להקים מספר רב של יישובים יהודיים על קרקעות שהבדואים טענו כי הן שייכות להם אולם אין בידם טאבו ותעודות מתאימות.

נסקור עתה, (באמצעות המרשתת והבינה המלאכותית) את מצבם הפיזי של היישובים שקמו במהלך 20 השנים והאם עמדו בציפיות שהתוכנית משנת 2005 תלתה בהם: באר מילכה - כיום מושב במועצה האזורית "רמת נגב". מוקמה כ-3 ק"מ צפון מערב ליישוב כמהין. ביולי 1990 נסגרה ההיאחזות שהייתה במקום עם הקמת כמהין. באפריל 1998 וב-2001 החל גרעין "בני המושבים" להכשיר את קרקעות האזור. ביוני 2006 הוחל באכלוס המקום וביוני 2007, התגוררו במקום 12 משפחות. בשנת 2012 נחנכה רפת מודרנית בבאר מילכה בעלות של עשרות מיליונים. כיום מתגוררות במושב כ-50 משפחות. היישוב מוערך במדד החברתי-כלכלי הישראלי ב-7 מתוך 10. גבעות בר - היישוב הוקם בחשאי, מחשש לתגובה אלימה של הבדואים בשנת 2004. בלילה הוצבו 10 קרוונים והיישוב נמצא בתחומי מ.א. "בני שמעון". הוא מתנהל כרגע "כאגודה שיתופית". המנהיגות הבדואית טוענת שהקמתו נעשתה על קרקעות השייכות להם רק שאין להם נוכחות שם משום שבתחילת שנות החמישים פונו השבטים "זמנית" על-ידי צה"ל מזרחה. במדד רמת החיים הוא הוגדר כ-8 מ-10 ובכוונתו להמשיך ולהבנות באופן עצמאי עד 150 משפחות. חירן - היישוב הוקם בשנת 1996 על-פי החלטת ממשלה באותה העת. הוא מהווה אחד מארבעה יישובים קהילתיים שתוכננו לנגב. המיקום נותר באזור מורדות הר-חברון. חירן עתיד לאכלס 2,400 משפחות הקרובות במחנה הדתי-לאומי. יתיר - היישוב הוקם תחילה ב -1997. בשנת 1999 הגיע למקום גרעין דתי והחזיק במקום עד לפירוקו בשנת 2001. היישוב צמח אט אט וכיום נמצא בסמוך ליער הנטוע הגדול בישראל אשר שטחו - 30,000 דונם. בשנת 2024 הוקמה שכונה חדשה ביישוב הנמצא על קו התפר. המושב יתיר מתנהל כאגודה שיתופית ורואה עצמו פתוח למשפחות חילוניות ודתיות. כירכור - לא נמצא חומר רלוונטי לבדיקה זו. כרמית - התפתח כיישוב קהילתי בצפון הנגב באתר הנמצא כ-15 דקות מבאר-שבע. בשנת 2005 אושרה הקמת שלב א' של התוכנית. בשלב א' תוכננו 15 מגרשים בלבד. התוכנית העתידית דיברה על 750 מגרשים. בשנת 2006 אושרה התוכנית ונוספו 200 מגרשים עבור משפחות אנשי הקבע שמשרתים באזור. כיום נמצאות במקום מעל ל-500 משפחות והיישוב נמצא בהתפתחות מתמדת. הוא חלק מחגורה יהודית הסובבת את באר-שבע ויוצרת הפרדה בין הבדואים לעיר. מרחב-עם - יישוב קהילתי דתי בין קיבוץ שדה בוקר לירוחם. הוא בתחום המועצה האזורית "רמת נגב". תנועת "אור" היא שיזמה את הקמתו בשנת 2001. בתחילה כונה המקום בשם "חלוקים" ובהמשך הוא הנציח שמו של השר רחבעם זאבי ז"ל. ביישוב כיום מעל 100 משפחות והוא יוצר חיבור בין ירוחם לקיבוץ שדה בוקר שם לאחרונה החלו בדואים מהפזורה להקים מבנים בלתי חוקיים. נווה תמרים - ישוב קהילתי/פרברי מול הכניסה לקיבוץ רביבים. מתוכננות שם כ-2,000 יחידות דיור. הוא פונה לאוכלוסייה בעלת אמצעים ומגדיר עצמו "כישוב יוקרה". המייסדים מתכוונים להקימו תוך שמירה על איכות הסביבה. המייסדים מדגישים שבאמצעות הקמת היישוב, נתפסו על-ידי היהודים 1,200 דונם שבמקרה אחר, היו בדואי הסביבה משתלטים עליו. ניצנית - הכוונה המקורית של המתכננים הייתה להקים יישוב עבור סגל המטפלים והמדריכים בכפר הנוער הסמוך ניצנים. משום כך הוא תוכנן לקום סמוך לצומת ניצנה. היישוב קרוב מאוד לגבול מצריים ומשמש הרחבה טבעית לניצנה. לאחר דיונים ארוכים התוכנית לא אושרה והיישוב לא הוקם. הסיבה שניתנה על-ידי ועדות התכנון והממשלה: חשש לפגיעה באופיו הכפרי של האזור. עומרית - התוכנית הייתה להקים ישוב זה כחלק מחמישה יישובים שיקומו לאורך כביש באר-שבע דימונה. הרעיון קודם על-ידי אישים מובילים מבין המתנחלים שרצו לסלק משם את תושבי אל זרנוג וביר-משאש שתפסו חזקה שם. היישוב מוקם סמוך למחלף נבטים על כביש 6. הוא אמור היה להפרש על פני 2,000 דונם ולהכיל 2,500 יחידות דיור צמודות קרקע. רוב הקרקעות ביישוב המתוכנן שייכות למדינה. שלומית - היישוב מוקם כ-1,5 ק"מ מגבול ישראל מצרים ו-7.5 ק"מ מרצועת עזה. הוא היה אחד מחמשת היישובים שתוכננו סביב חלוצה ושאושרו על-ידי הממשלה בשנת 2001. המטרה הייתה מניעת החזרת שטח זה לידי הפלשתינים בעת החלפת שטחים. במדד הארצי היישוב נמצא בחמישה מתוך 10. במקביל, הוכרזה שמורת טבע בחולות חלוצה ומשום כך הואטו עבודות הפיתוח והבניה בשלומית. בשנת 2005 אושרו 1,500 יחידות דיור אך שנה לאחר מכן הופחתו ל-150 יחידות דיור שהוכנו עבור המפונים מהתנחלויות עזה. בשנת 2011 אוכלס המקום לראשונה על-ידי גרעין דתי לאומי ובשנת 2014 נרכשו לראשונה המגרשים הראשונים. בשנת 2015 הוחל בבניית מבני הקבע. כיום מצויים במקום חמישים בתי משפחות והבנייה נמשכת.

למאמר צירף ארז צפדיה מפה המדגימה את מטרופולין באר-שבע בהנחה שאכן 11 היישובים המתוכננים שהוזכרו לעיל אכן יקומו על-פי התוכנית. תמונת המפה המצטיירת קלה מאוד לפיענוח: היישובים המתוכננים יקומו לאורך שלושה מעגלים. המעגל הראשון, הפנימי הסמוך לבאר שבע ובו יישובים כמו גבעת בר, עומרית, כירכור ועוד, נועד למנוע חדירה פיסית יומיומית של בדואים לעיר באר-שבע ומפעליה. המעגל השני, הנע מחברון לכיוון עזה והכולל את נווה תמרים ומרחב עם נועד לחבר בין עיירות הלווין לערד, דימונה וירוחם. המעגל השלישי, הנע מערבה ומתקרב לגבול מצריים והכולל יישובים כמו כפר עדיאל, שלומית, באר-מילכה וניצנית נועד לתקוע יתד יישובית-ציונית ב"פזורה" הבדואית שהפכה את דרום הנגב ומערבו לאזור פרוע ללא פיקוח וממשל.

מטבלת צפדיה עולה כי מאז הצגת התוכנית ועד היום עברו 20 שנה. תוך כדי השוואת התכנון מול הביצוע מתבלטות שתי מגמות מנוגדות המתקיימות בה בעת בנגב: מגמה אחת, שמתעצבת על-פי תוכנית המתאר של מחוז דרום 4/14 מראשית שנות האלפיים, מחזקת את מטרותיה העיקריות: הגנה על הכבישים המרכזיים בנגב, תפיסת שטחי קרקע המתאימים לחקלאות, חיזוק יישובים חקלאיים מרוחקים ושמירה על אופיו היהודי של הנגב. המגמה השנייה, בה בין היתר בולטת תוכנית-תיקון-התנגדות משנת 2019 שסימנה (4/14/23), עוסקת במיקום היישובים הבדואים. תוכנית זו עוררה התנגדות בקרב שבטים מרכזיים וחמולות חזקות בנגב כבר עם הפקדתה. לדעת אישי הציבור הבדואים, התיקון הנ"ל נועד לחסום בפני הבדואים השוהים בפזורות מלהתיישב באופן קבוע על אדמתם, מרחיק אותם ממטרופולין באר שבע העתידי ואינו מציע עבורם שום פתרון חלופי בקרקע, במגורים ובתשתית לה זכאי כל אזרח החי בנגב.