מעולם, מטרת המלחמה לא הייתה "הניצחון המוחלט" מחד-גיסא, והחזרת החטופים מאידך. מבחינת בנימין נתניהו, לכאורה, האפשרות הטובה ביותר הייתה הסכם שישיב חטוף אחד כל שבוע, שבועיים, או אפילו חודש. כלומר, מבחינתו, ככל שמשך ההפסקה בין חטוף לחטוף ארוך יותר, כן ייטב. כך, מן הסתם, המלחמה תוכל להימשך עד אין קץ, ובינתיים הזמן, אותו זמן יקר שמכסה הכול, ממשיך וימשיך לשחק לטובתו.
גם את סוגיית הבחירות פתר הזמן. הרי לא יעלה על הדעת לעשות בחירות בזמן מלחמה, עובדה, זה לא קרה מעולם. ומבחינתו של נתניהו, ממש לא רצוי לקבוע תקדים שכזה, שעלול לשנות תפקיד חשוב כמו ראש ממשלה דווקא בתקופה רגישה, כפי שלא רצוי להקים ועדת חקירה בכל נושא, ובטח בנושא רגיש כמו אירועי 7 באוקטובר, על כל מרכיביהם.
נניח, רק נניח לרגע, שהעם יצא לבחירות ונתניהו יפסיד. אתם מתארים לעצמכם כמה זמן יידרש לשרוף את כל המידע שהצטבר במשרדי הממשלה רק כדי שמי שייכנס לתפקיד יקבל שולחן נקי? לא יהיה שום צורך לשנות פרוטוקולים, כפי שנחשד שהדבר נעשה לגבי אירועים שונים שהיו בתחילת המלחמה. העשן שייתמר ממאות המדפסות, גריסת דיסקים, וניקוי הארונות, עלול לסכן את תושבי ירושלים. זו כבר לא בדיחה. זה מפגע סביבתי, וזה גורם שחייבים לקחת בחשבון.
למען איכות האוויר יש לדחות את הבחירות. לצורך כך, ניתן לשער שראש הממשלה ישלח את רב-טפסר אייל כספי, נציב כבאות והצלה לישראל, לשוחח בעדינות עם שופטי בית המשפט העליון. אולי ימליצו בפסק דין מיוחד על דחיית הבחירות "עד יעבור עשן..." כי טוב שיהיו שמי ירושלים נקיים משרפות מסמכים, מאשר ייווצר תקדים מסוכן של חילופי שלטון בזמן עימות.
אין ספק, שבסופו של דבר יימצא אירוע, אם לא זה, אז אחר, שיספק עילה לדחייה נוספת. כבר אמרנו: נתניהו הוא מלך מלכי הדחיינים. אין בלתו, ואין מחליף לו. ולמרות התקווה, ולמרות הרצון לראות את השעון מתקדם סוף-סוף, הכל תקוע. הזמן קפא, ההיגיון נמס. ניתן גם לשער, שכאשר ישא את הנאום שבו יסביר מדוע שוב נאלץ לדחות את שחרור החטופים, הוא אפילו יזיל דמעה. אבל את סיפור הדמעות שמענו כבר מהמומחה הגדול ביותר לדמעות תנין. לא נותר אלא לקוות שהפעם ה'נוזלים' לא יכסו את האמת.
ואם בכל זאת יש מי שמאמין שיבוא יום ונתעורר מהסיוט הזה, וראש ממשלה יקום בבוקר, יאמר "טעיתי", וייתפטר מרצונו החופשי, שירים יד. אבל הידיים כולן תפוסות: אחת מחזיקה בשלט, השנייה נצמדת למקלדת, ויש גם מי שעדיין סוחב שקי חול למקלט הקרוב. כי האמת, כמו הזמן, נזילה. והזמן? הזמן רק משחק לטובתו של מי שאין לו לאן למהר. זה לא שהמדינה בוערת, היא פשוט נמסה לאיטה, בין הדחיות, ההבטחות, הדמעות והשתיקות. ובמקום שבו הזמן עומד, גם הצדק מחכה, מחכה ומחכה. אבל צדק, כמו חטופים, לא מחזירים בטפטופים!