בסוף שנות ה-60 תחילת שנות ה-70 הוקמה בצידו המזרחי של רחוב השומר שכונה חרדית בשם "רמת אהרון". במחצית שנות ה-70 הוקמה לצידו המזרחי של רחוב השומר שכונה חרדית נוספת - שכונת "רמת אלחנן". אט אט החלו משנים רחוב השומר והאזור סביבו את צביונםו. הדיירים החילונים בשיכון ההסתדרות עזבו ברובם את העיר ובמקומם באו זוגות צעירים חרדים. רחוב השומר שלאורכו וסביבתו התגוררו זה לצד זה חילונים דתיים לאומיים ודתיים חרדים החל לקבל אופי חרדי מובהק. כבר בתחילת שנות ה-70 הושמעה דרישה מצד תושבים דתיים שהתגוררו לאורך רחוב השומר ובאזור סביבו, לסגור את רחוב השומר לתנועת כלי רכב בשבתות ובמועדים כדי למנוע חילול שבת בפתח בתיהם. בנובמבר 1970, כך דווח בעיתונות דאז, הפגינו כשלוש מאות מפגינים בדרישה לסגור את רחוב השומר בשבתות. המפגינים חסמו את צומת הרחובות רבי עקיבא והשומר והפריעו לתנועת כלי הרכב, מכוניות הותקפו באבנים ואף נפגעו נהגים. לעומתם, תושבי השכונות החילוניות שהתגוררו לאורך רחוב השומר התנגדו לסגירת הרחוב בשבתות בטענה כי ברחוב השומר יש גם שכונות חילוניות שתושביהן נהגו כל השנים לנסוע בכביש זה בשבתות. כתוצאה מלחץ התושבים הדתיים ונציגיהם במועצת העיר בני ברק עיריית בני ברק תלתה במקום שלטים וכרזות המבקשים מהנהגים שלא לעבור ברחוב בשבת אולם פעילים חילוניים או תומכיהם הסירו את השלטים או שכיסו את השלטים בצבע.

בקיץ 1976 החלו באופן כמעט קבוע מידי שבת הפגנות בצומת הרחובות רבי עקיבא והשומר וכן במקטעים אחרים של רחוב השומר כמו בצומת רחוב השומר ומשה שרת (כיום רח' הרב פוברסקי) וזאת בדרישה לסגור בשבתות ובמועדים את רחוב השומר. חלק מההפגנות היו סוערות ואלימות. המפגינים החרדים חסמו את רחוב השומר בניגוד לחוק והפריעו לתנועה הסדירה של כלי הרכב ברחוב. במהלך ההפגנות התפתחו עימותים קשים בין מפגינים חרדים תושבי המקום והאזור לבין שוטרים וקבוצת תושבי המקום החילונים, שקיבלו תגבור מארגונים ופעילים. הדברים הגיעו לידי תגרות ידיים החלפת מהלומות והשלכת אבנים מספר נהגים ומפגינים אף נפצעו בעימותים אלה. מולם התייצבו תושבים חילוניים שהתגוררו לאורך הרחוב וסביבו וקיבלו תגבור מפעילים ואנשי אירגוניים חילונים שדרשו לאפשר המשך נסיעת כלי רכב ברחוב השומר גם בשבתות ולא להיכנע לכפייה דתית. המשטרה בכוחות מוגברים ניסתה להרגיע את הרוחות וביצעה מעצרים ונקטה יד קשה. אולם, ההפגנות נמשכו עוד חודשים רבים ומידי שבת חזרה על עצמה אותה תמונה: חסימת הכביש, קריאות גנאי כלפי נהגים, עימותים ומעשי אלימות בין המפגינים לתושבים ונהגים חילוניים.

ב-24 יוני 1976 החליטה עיריית בני ברק בישיבה סוערת שנמשכה עד לשעות לילה מאוחרות לסגור את רחוב השומר לתנועת כלי רכב בקטע שבין רחוב שפירא לרחוב מצדה. ההחלטה התקבלה ברוב של 10 חברי הגוש החרדי, המפד"ל ונציג "הליכוד". שלושה נציגי "המערך" התנגדו ונציג שני של "הליכוד" נמנע. ההחלטה התקבלה חרף התנגדות לה מצד נציגי משרד התחבורה שנכחו בישיבה. ביצוע החלטה הוטל על מחלקת התנועה של העירייה. מועצת עיריית בני ברק פנתה אל שר התחבורה ולמשטרת ישראל לאשר את ההחלטה ולסייע לעירייה בביצועה. שר התחבורה גד יעקובי מינה ביוני 1976 ועדה מיוחדת לבדיקת נושא מעבר כלי רכב בשבתות ברחוב השומר וזו קבעה ברוב קולות כי אין בסיס חוקי לסגירת הכביש בשבתות והמליצה שהרחוב יישאר פתוח לתנועת כלי רכב בשבתות ושהעירייה תציב בו שלטים שבהם יתבקשו נהגים שאינם תושבי השכונות הגרים לאורך הרחוב להימנע בנסיעה בשבת. נציג המשטרה בוועדה סנ"צ יגאל מרכוס צידד בסגירת קטע מרוב השומר בנימוק כי הצורך להציב כל שבת כוח שוטרים מוגבר בכביש השומר מקשה ומכביד על המשטרה.

ב-5-ביולי 1977 מינה מנכ"ל משרד התחבורה אהוד שילה ועדה ציבורית - ועדת מומחים לבדוק את נושא סגירת רחוב השומר. בראשה עמד עו"ד מקס צ'רנובילסקי שופט בית המשפט מחוזי לשעבר וחבריה פרופ' משה ליבנה מהטכניון ופרופ' אפרים טורגובניק. הוועדה המליצה לסגור לתנועת כלי רכב את כביש השומר בקטע שבין רחוב שרת לרחוב חבקוק. ההמלצות הוגשו לסגן השר במשרד ראש הממשלה ח"כ יורם ארידור. מזכיר מועצת פועלי בני ברק דוד זכות, מנציגי השכונות החילוניות לאורך רחוב השומר, האשים את הוועדה בביצוע אקט פוליטי חד-צדדי ולדבריו הוועדה הושפעה מההפגנות וההתפרעויות של החרדים והודיע כי הציבור החילוני לא יעבור לסדר היום ויגביר את מאבקו למניעת ביצוע המלצות הוועדה.

ביום שישי 24 יוני 1977 לפני כניסת השבת, הקימה הציבה לראשונה המחלקה לעבודות ציבוריות של עיריית בני ברק מחסום ברחוב השומר פינת רחוב שרת (כיום רח' הרב פוברסקי) והוא הוסר למחרת במוצאי שבת 25 ביוני. המחסום היה מורכב משרשרת ברזל באורך כ-14 מטרים ובגובה 1.20 מטרים שנמתחה בין שני צידי הרחוב ומשתי גדרות מחסום שהוצבו במרכז הכביש. המחסום כנראה לא היה מואר כראוי, והיה ללא שלטי אזהרה כנדרש. בליל שבת ה-2 ביולי 1977 בשעת לילה מאוחרת נהג דוד פטאווי בן 22 תושב רמת גן בג'יפ לנדרובר פתוח, מכיוון צומת "קוקה קולה". לידו ישב חברו הרצל עטיה בן 22 אף הוא תושב רמת גן, בעברו שחקן נוער בקבוצת מכבי רמת עמידר, והשניים שוחחו בינהם. פטאווי התקרב למחסום במהירות המוערכת של 80-60 קמ"ש ולא הבחין במחסום. הרכב נתקל בעוצמה בשרשרת, נהדף סטה שמאלה והתנגש בגדר אבנים של בית סמוך. שני הצעירים הוחשו לבית חולים בלינסון. עטיה נהרג וחברו פטאווי נפצע קשה.

האירוע הטרגי עורר סערה וזעם ציבורי והועלה לסדר היום בכנסת ובישיבת הממשלה. ראש ההמשלה מנחם בגין הביע צער עמוק על קיפוח חייו של הצעיר הרצל עטיה בתאונת המחסום ברחוב השומר והודיע כי מתנהלת חקירה לבירור נסיבות התאונה הקטלנית. בסיום חקירת תאונת המחסום ברחוב השומר בה נהרג הרצל עטיה, החליטה פרקליטת מחוז המרכז עו"ד ויקטוריה אוסטרובסקי-כהן על הגשת כתב אישום נגד עיריית בני ברק כתאגיד ונגד וראש העיר ישראל גוטליב בגין גרימת מוות ברשלנות. דוד פטאווי שנפצע בתאונה הואשם בתחילה אף הוא בגרימת מוות ברשלנות בשל נהיגה במהירות לא סבירה העולה על המהירות המותרת. המשפט נערך בבית משפט השלום בתל אביב והתובעת במשפט הייתה עו"ד פנינה דבורין. גזר הדין ניתן בפברואר 1980 כשלוש שנים לאחר התאונה. שופט השלום בתל אביב אפרים שלו ציין בחומרה את העובדה שעיריית בני ברק החליטה למתוח את שרשרת השבת על דעת עצמה. על ראש העיר נכתב: "בלהיטותו לרצות את הציבור הוא דרש למנוע בכל מחיר את התנועה בשבתות ברחוב השומר בבני ברק שכח את חובתו שהוא חב לשלומם של תושבי עירו והעוברים בתחומה דתיים וחילוניים כאחד". השופט גזר על ראש העיר ארבעה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5000 ל"י. השופט זיכה את נהג הרכב דוד פטאווי מאשמת גרימת מוות ברשלנות והרשיע אותו בשל נהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת וגזר עליו 1000 ל"י. זמן קצר לאחר התאונה הסכים המפקח על התעבורה לסגור קטע מהכביש בשבתות ובג"ץ אישר את ההחלטה. עם הזמן הפך המקום חרדי כולו. כיום סגורים בחוק עזר עירוני רחובות אהרונוביץ וכהנמן (רחוב השומר כולו) בשבתות.