אפתח בכך שההחלטה של ממשלת ישראל על התחדשות עירונית מ-1996 כבודה במקומה מונח, אולם היא אינה מסוגלת לעמוד מול האתגר העצום שיצרה מלחמת 12 הימים בין ישראל לאירן. מדובר, על-פי הערכה לא סופית, בקרוב לעשרת אלפים יחידות דיור בעשרות מתחמים שאמורים לעבור פינוי בינוי ולא ניתן בשום פנים לשקם אותן.
מצד אחד, וזה הצד החיובי, ההערכה כיום בתקשורת ובציבור הרחב היא שההרס הזה דווקא יתניע פינוי בינוי, ובהיקפים שאותם לא ידענו במהלך שלושת העשורים שחלפו מאז שהתקבלה ההחלטה בממשלה לקדם את הפינוי הבינוי בחקיקה. מצד שני, הניסיון של שלושת העשורים הללו מלמד כי כמעט תמיד מתנהלים הליכי הפינוי בינוי בעצלתיים. דוגמה מובהקת לכך היה פרויקט הפינוי בינוי הגדול הראשון של קבוצת מצלאווי בקריית אונו שהחל ב-2001 והסתים רק 13 שנה לאחר מכן, ב-2014. וכמובן, לא מעט פרויקטים של פינוי בינוי שלא הבשילו כלל מסיבות כאלה או אחרות.
נשאלת השאלה האם על הממשלה לחוקק חוק פינוי בינוי חדש שיזרז את ההליכים או להסתפק בחוק הקיים?
בהסתכלות לטווח הקצר קיים באופן טבעי הפיתוי להסתפק בקיים ולנסות ולדחוף כמה שאפשר את שיקום המתחמים שנהרסו בפרט ופרויקטים נוספים בכלל. כך לדוגמה ברמת גן ראש העיר הנוכחי הכריז על פרויקט "פינוי בינוי אקספרס" בבניין ישן שנהרס כליל שבו הייתה פגיעת טיל. אולם, וזה אולם גדול, בהסתכלות כוללת ב"זום אאוט" של הצורך להפוך את הפינוי בינוי לאתגר לאומי כולל(!) אני סבור שכדאי ורצוי לשקול חקיקת חוק חדש, במסגרת הוראת שעה מזורזת, שיבטיח סוף-סוף את התנעת הפינוי בינוי כחלק מתוכנית התחדשות עירונית ארצית.
יש לכך מספר סיבות עיקריות:
האחת, הצורך הלאומי לשקם כמה שיותר מהר את אותם מתחמים שנהרסו במלחמת 12 הימים. השנייה, בד-בבד לקדם מתחמים רבים נוספים ובכך להגדיל סוף-סוף את היצע הדיור ובכך גם למתן את עליות המחירים ולספק את הביקושים. השלישית, אינטרס כלכלי מובהק של המדינה ושל הרשויות המקומיות להשביח את ערכי הקרקע, ובמיוחד באזור הביקוש.
הרביעית, ערך סוציו אקונומי שלא יסולא בפז לצמצם פערים חברתיים וכלכליים בין אזורים "עשירים" לעניים. החמישית, משמעות מוראלית מהמעלה הראשונה, במיוחד לאחר קרוב לשנתיים של מלחמה מתמשכת. השישית, מנוף לענף הנדל"ן בכלל, לחברות הבנייה שמפרנסות במישרין ובעקיפין מאות אלפי בתי אב.
אין לי צל של ספק כי באמצעות חקיקת חירום מהירה ניתן ואפשר יהיה לקצר לאין שיעור את התהליכים המתמשכים כיום בממוצע על פני פרק זמן בלתי סביר של 15-12 שנה שכאמור אחוז נכבד מתוכם אינו מגיע כלל לקו הגמר!