המרד של שופטים בבית המשפט העליון לא מגיע מכלום. כמו שחנן הגנן זרע את הרוע ואת התוצאות ראינו רק אחרי שנים, כן חנן הגנן זרע את הטוב, ואת התוצאות אנו רואים אחרי שנים. חנן הגנן הוא רק משל. את הרוע לא זרע חנן. כולנו יודעים מי זרע. וגם את הטוב לא זרע חנן. את הטוב זרעו בעיקר שרת המשפטים איילת שקד ונשיאת בית המשפט העליון מרים נאור. איילת שקד כיהנה כשרת המשפטים ויו"ר הוועדה לבחירת שופטים ממאי 2015 עד יוני 2019. מרים נאור כיהנה כנשיאת בית המשפט העליון מינואר 2015 עד אוקטובר 2017. כשנתיים הן חפפו בתפקיד. בתקופת שקד נבחרו בין היתר השופט יוסף אלרון, אלכס שטיין, דוד מינץ, ויעל וילנר - המהווים לתקוות כולנו בסיס לשינוי משמעותי בבית המשפט העליון הקורם עור וגידים בימים אלה, כי בלעדי הכוח הזה נעם סולברג היה קול בודד באפילת האקטיביזם. הוא היה שופט יחיד אשר לא השתתף בדרדור העמוק של בית המשפט לתהומות של האקטיביזם השיפוטי. כדי להבין איך עשתה איילת את הקסם הזה אנו חייבים לבחון קודם את השותפה שלה לדרך החשובה הזו, מרים נאור. נאור היא בתם של בתיה קרקלינסקי ונפתלי לרנר. אביה היה לוחם ההגנה. ואמה לוחמת אצ"ל, וכבר מכאן אנו למדים על היכולת שלה, אותה ינקה מההורים, לגשר על פערים פוליטיים למען מטרה משותפת. הגנה ואצ"ל היו שני קטבים חיוביים של מגנט הדוחים זה את זה, אך אצל מרים בבית היא למדה שאפשר גם אחרת. מרים הייתה נשואה לאריה נאור בנה של אסתר רזיאל-נאור, חברת הכנסת מטעם חרות וגח"ל. אחיינו הוא דוד רזיאל, מפקד האצ"ל, שנשלח על-ידי המודיעין הבריטי לעירק ונהרג שם. כלומר, נאור, גם בחייה האישיים ידעה איך לגשר בין האידיאולוגיה הליברלית בה היא אחזה, ובין האידאולוגיה השמרנית יותר של בעלה. היא הבינה שאידיאולוגיה הוא משהו שמדברים עליו, שמתפשרים עליו, כי מעל האידאולוגיה כולנו רוצים לחיות בשקט ובבטחה על אדמתנו. מרים נאור נפטרה לפני כשלוש שנים מדום לב, ומותה בטרם עת היכה בתדהמה את כל אזרחי המדינה בלי כל קשר לעמדתם הפוליטית. על אף המתח המתמיד והמובן בין שר משפטים לבין נשיא בית המשפט העליון, על-אף פערי הגיל, ההערכה ההדדית פרחה בין השתיים וההבנה פרחה בין השתיים. וכיצד? כי מדובר בנשים שלא פעלו מתוך הבנה שאלוהים יושב להן בכיס הקטן, אלא מתוך הבנה שהפוליטיקה היא אומנות הפשרה, אומנות האפשר, אומנות ה-WIN WIN ואין כל מצב שהעמדות של חצי עם לא תיוצגנה באורח ראוי ושקול בבית המשפט העליון. תודה למרים נאור. תודה לאיילת שקד, אשר שמן לא מוזכר היום בפי כל על-אף שהן נמצאות בשורש המהפך החיוני המתגבש אל מול עינינו. תודה שוב למרים ז"ל, כמה חבל שלא הספקנו לומר לה תודה בעודה החיים. תודה שוב לאיילת אשר נכון לה עתיד מזהיר בהנהגה בישראל.