סירובה של היועצת המשפטית להופיע לשימוע בפני ועדת השרים בנימוק שמדובר בהליך לא-חוקי הוא חוצפה ושערורייה.
חוצפה - בשל הזלזול המופגן של היועצת בממשלה ובשרים, ממשלה שאותה היא אמורה לשרת ולייצג מתוקף תפקידה - וממילא הזלזול המופגן שלה בציבור הגדול של מצביעי הממשלה ותומכיה. אבל לזה התרגלנו - היועצת המשפטית כבר הבהירה שוב ושוב שהיא אולי יועצת משפטית לממשלה, אבל לא לממשלה הזאת. ככה היא החליטה.
אבל מעבר לחוצפה, גם שערורייה. היועצת טוענת שמדובר בהחלטת ממשלה לא חוקית. יכול להיות שהיא צודקת - גם לי יש ספקות רציניים לגבי חוקיות ההליך, כפי שציינתי כאן, וכפי שאפרט בהזדמנות המתאימה. אבל החלטת הממשלה ניתנה בתוקף סמכותה החוקית, ובקשתה של היועצת לקבל צו ביניים שיקפיא את מימושה - נדחה אתמול בבג"ץ. לפיכך, החלטת הממשלה חוקית ותקפה, כל עוד לא יוחלט אחרת.
מה שהיועצת בעצם אומרת לנו הוא - אני מעל לחוק. וליתר דיוק: אני הוא החוק. אני החלטתי שההחלטה לא חוקית, ולכן אני פטורה מלציית לה. זלזול בממשלה ובציבור - לזה התרגלנו, למרבה הצער. אבל זלזול בוטה כזה בחוק ובהחלטות בית המשפט העליון - טרם. את זה - אסור לקבל. כפי שציינתי, יש לי ספקות לגבי חוקיות הליך ההדחה. אבל אין לי שום ספק שהיועצת המשפטית לא ראויה להמשיך בתפקידה.