רגע לפני שאני יוצא לטיול שחרור ודיאטת רשתות להלן דעתי על המצב הפוליטי והמלחמה: המלחמה בעזה תקועה כיוון שממשלת ישראל לא מסוגלת להחליט החלטה אסטרטגית - האם הולכים על כיבוש הרצועה לפי החלום של הימין המשיחי או מסיימים את המלחמה למרות שחמאס לא "נעלם". כיוון שלצבא אין ברירה, הממשלה דורשת ממנו להמשיך להילחם, והוא הורס את עזה. לתפיסתי זאת משימה לא ערכית, לא מוסרית ונטולת היגיון אסטרטגי. השחיקה חסרת התקדים של ניהול משאבי כוח אדם (כמו במלחמת העולם הראשונה) של הצבא הביאה לכך שעיקר הכוחות בעזה הם סדירים. במצב כזה מתקיימת לחימת גרילה שתוצאותייה פצועים והרוגים "סטטיסטיים". ברוב המקרים נגלה בתחקיר שזאת הייתה טעות נקודתית או מארב מקומי. היקף ההרוגים של בלתי מעורבים כתוצאה מהפעילות אינו סביר בעיני ביחס לתועלת המבצעית. כיבוש הרצועה - אפשר "לכבס" מילים. הקמת "עיר הומניטרית" ברפיח (שאני בספק רב אם תקרה) זה הקמת מחנה ריכוז על-מנת ליצור הזדמנות לטרנספר חלק משמעותי מהאוכלוסייה בעזה, שזה חלום שבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר מנסים להשאיר "בחיים". המשמעות של כיבוש הרצועה, היא שישראל תממן זאת במיליארדים רבים שסמוטריץ' מנסה להחביא, על-מנת לעבוד על כולם. בפועל, המחיר של ממשל צבאי גדול על ישראל, בפרט כשהממשלה לא עשתה דבר לשקם את הצבא ולהקל על העומס. בשונה מיו"ש, רוב אזרחי ישראל לא מוכנים לשלם את המחיר של החזרת ההתנחלויות. סיום המלחמה - צה"ל פירק את חמאס ככוח צבאי. ברצועה נשאר המון נשק ונשארו הרבה פעילי טרור. לא ניתן לשחזר את מתקפת 7/10 (שאותה אפשר וצריך היה למנוע, אם לא הייתה כאן ממשלה מופקרת וכישלון צבאי עצום) בשנים הקרובות. גרילה וטרור נקודתי כן. יכולת השיקום של חמאס תלויה במדיניות ישראל, כפי שרואים בצפון. הבעיות של ישראל מעזה ובעזה יהיו: המשמעות של היקף ההרס הלא סביר שיתגלה ברצועה כשעיתונאים מכל העולם יגיעו לשם; הצורך לנהל מדיניות שמביאה לעזה את מדינות ערב לטובת השיקום שמשמעותה בינאום הסכסוך וצעד לא קטן לכיוון ריבונות פלשתינית כלשהי; ותחושת ההפסד מכך שלא "חיסלנו" את חמאס. החטופים - בנימין נתניהו משתמש בחטופים כאמצעי להארכת המלחמה שהסיום שלה מהווה סכנה לשלטונו. לכן, התעקש ללכת על עסקות חלקיות. המחשבה למנף את ההצלחה באירן לתועלת פוליטית הייתה קצרה, כיוון שהנתונים בסקרים פחות טובים מהציפייה (גם שלי), ולכן הוא "התאבד" אתמול על חוק ההשתמטות. פגרת הכנסת יכולה לאפשר הסכם חלקי בתקווה לדחות את ההחלטה על הבחירות ולשמור את סמוטריץ' ובן-גביר בממשלה. סוגיית החטופים תמשיך לכרסם בנתניהו ככל שיחלוף הזמן, ולא משנה כמה תעמולה פוליטית הוא יפעיל. מה שמתקדם במקביל זאת ההפיכה המשטרית, שבראייתו היא הסיכוי העיקרי לקראת הבחירות. גיוס חרדים וצה"ל - אני מאלה שסברו שלא ניתן יהיה לגייס חרדים, ושעדיף פשוט לבטל להם את כל ההטבות הכלכליות כדי שייכנסו לשוק העבודה. כולל כאשר הייתה הצעת הפשרה של הנשיא בנוגע להפיכה המשטרית. אבל, המציאות השתנתה... לצה"ל חסרים 12,000-10,000 לוחמים ותומכי לחימה שאין מאיפה להביא. יש כבר מעל 20,000 חיילים פוסט טראומטים, והציפייה היא שהמספר יכפיל את עצמו. שיעור המתאבדים גם הוא עולה. החיילים הסדירים לחמו לאורך תקופה כה ארוכה עד כי הם בקושי נכנסים למאגר המילואים בשחרור. אי-אפשר להמשיך במצב הקיים, וזאת סיבה נוספת לסיים את המלחמה. מה שלא יכול להימשך זאת ממשלה ששולחת חיילים לקרב, סוחטת את המילואים, ובמקביל מתגמלת השתמטות ונלחמת עליה לשרידותה. אני חושב שהפיצוץ הפוליטי-חברתי לפנינו. אני לא יודע מה יצית את האש, כי המון אנשים עייפים, מיואשים וסחוטים, ובכלל האם זה יקרה, אבל אני בטוח שהמצב הנוכחי לא יציב. תמיכה ציבורית במלחמה - מלבד בחלקים רבים של הציונות הדתית (שמשלמת מחיר כבד במלחמה) והחרדים ברוב הציבור אין תמיכה ואמון בממשלה ובהמשך המלחמה. גם זה מצב לא יציב. איני יודע מה יהיה אסון המסוקים של המלחמה הנוכחית, כי עובדה שמספר הרוגים ביום זה עדיין לא מספיק, ימים יגידו.