דוח הביניים שפורסם בקונגרס האמריקני בנוגע להעברת כספים פדרליים - לכאורה בניגוד לחוק - לעמותות המעורבות במחאה פוליטית בישראל, הוא לא פחות מרעידת אדמה. הדוח אינו מתמקד רק בהפרות טכניות של כללי מימון, אלא מציג תמונה מדאיגה של מנגנון חוצה גבולות, שבו כספי ציבור אמריקניים בהיקפים שלא יאומנו (כקרוב למיליארד דולאר) שימשו, במישרין או בעקיפין, לתמיכה במהלך שנועד לערער את ממשלת ישראל שנבחרה כדין. מדובר לא רק באיום על שלמות הדמוקרטיה הישראלית, אלא גם בהפרת כללים בסיסיים של מימון חוץ לפי הדין הפדרלי האמריקני. הנחת היסוד בדוח היא שהמחאה בישראל היא פעולה פוליטית מפלגתית - ולכן מימון אמריקני לעמותות המעורבות בה סותר את תנאי המענקים הפדרליים. העובדה שרוב הכספים עברו דרך קרנות מתווכות ולא הוזרמו ישירות (למעט סכומים מתועדים שהועברו, למשל, לתנועה לאיכות השלטון וליוזמות אברהם), אינה פוטרת את הארגונים מאחריות. בנוסף, העובדה שארגוני שמאל האמינו שהם "מצילים את הדמוקרטיה" אינה מתירה להם, ובוודאי לא לשותפיהם האמריקנים, להשתמש בכספי ממשל לצורך ניסיון לערער את יציבותה של ממשלה ריבונית. צעדים קונקרטיים מהקונגרס - ואיומים פליליים במענה לכך, הקונגרס צפוי לבחון שורה של סנקציות: דרישת השבה מלאה של כספים שהוצאו בניגוד לייעודם, שלילת זכאות למענקים עתידיים, שלילת מעמד פטור ממס של העמותות האמריקניות המעורבות, הקפאת נכסים וחשבונות בנק, ואף שלילת אשרות ויזה לאנשי מפתח. בנוסף, ניתן יהיה להפעיל סעדים אזרחיים בגין מצגי שווא או הונאה תחת חוקי המענקים הפדרליים. במקרים קיצוניים ייתכן שנראה בקשות להסגרה - בקשות שמי שאמור לאשר אותן הוא שר המשפטים יריב לוין. צעדים אלה עשויים להשפיע גם על גופי הרגולציה בישראל - רשם העמותות, רשות המיסים, ואפילו הכנסת - למשל בכל הנוגע לשאלת הפטור ממס לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה. החיפוי מבית המשפט העליון - והחונטה המשפטית אלא שבישראל, כידוע, כל ניסיון למהלך כזה נבלם בדרך קבע על-ידי בג"ץ. והדינמיקה ידועה מראש: מי שפועל מטעם "המחאה" ימצא תמיד חיפוי מצד שופטי העליון, ובראשם השופט יצחק עמית, שגם כאשר נטען לפעולה בלתי חוקית לכאורה, יעניק לה לגיטימציה, משום שהיא מגבה את היוריסטוקרטיה הישראלית. יש כאן דיל ברור של "שמור לי ואשמור לך" בין האליטות. תזכורת עגומה לכך ניתנה כאשר אליעד שרגא התרברב בפני חוקר סמוי ב"גישה ישירה לנשיא בית המשפט העליון וליועצת המשפטית לממשלה". אתם מבינים כמה רקובה המערכת הזו של הדיפ סטייט והיוריסטוקרטיה הישראלית - התגלמות החונטה המשפטית, והשחתה עמוקה של מוקדי הכוח במדינה. החרבת הקרן לישראל חדשה - ותמרור האזהרה של טראמפ החקירה הקונגרסיאלית, מטבעה, תארך זמן - אך היא יסודית. ובשלב זה, החזית מתרחבת: לא רק לעמותות המחאה עצמן, אלא גם לעמותות הקרן לישראל חדשה, ששימשו צינור אסטרטגי בהזרמת כספים. זה מצער, כי חלק מהפעילות בארגונים אלה היה בעבר חשוב ולגיטימי. אלא שהשתלטות השמאל הרדיקלי עליהם, והעובדה שקרנות אמריקניות שהיו בעבר ליברליות הפכו להיות קרנות ווק, שונאות ישראל ותומכות BDS, הפכה אותם לכלי מאבק פוליטי קיצוני, והחריבה את מה שנבנה כאן בעמל רב במשך עשרות שנים. ומהצד השני של המלקחיים, ייתכן שנראה תזוזה מהירה יותר מצד טראמפ והיועצים סביבו - באמצעות צווים נשיאותיים, הדומים לאלה שהושתו על בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג או על שליחת האו"ם האנטישמית פרנצ'סקה אלבנזה. סנקציות אישיות נגד בכירים בדיפ סטייט הישראלי אינן עוד בגדר תיאוריה: שלילת ויזות, הקפאת נכסים, חסימת שירותים טכנולוגיים מצד חברות אמריקניות - כל אלו עשויים להוביל לשיתוק של מערכות כמו פרקליטות המדינה, בדיוק כפי ששיתוק לוגיסטי הוטל על ה-ICC. המסקנה ברורה: רק באמצעות תנועת מלקחיים - מצד אחד, שיתוק ארגוני המחאה דרך הכלים המשפטיים והפיננסיים של הקונגרס; ומצד שני, סנקציות אישיות על גלי בהרב-מיארה ובהמשך ייתכן שגם על יצחק עמית, באמצעות צווים נשיאותיים - ניתן יהיה להחזיר את הריבונות לעם ישראל. לא על-ידי פשרות, לא על-ידי פיוס - אלא באמצעות הכרעה. ורק לאחר שתבוא ההכרעה, ניתן יהיה לשקול גילוי נדיבות של מנצחים, כפוף להתנהגותם של הגורמים החתרניים האלה כנגד הדמוקרטיה הישראלית.