כידוע נמנעה היועצת המשפטית גלי בהרב-מיארה פעם אחר פעם להתייצב לשימוע לפני פיטוריה. חשוב לומר מייד: היועצת המשפטית אינה חייבת להופיע לשימוע לפני פיטוריה. אכן אי-ההופעה נחשבת כוויתור על זכות הטיעון שלה אך אין חובה לכפות על אדם זכות טיעון.

ובכל זאת מה ההשלכה של ויתור על שימוע?

ברמה משפטית פורמלית ניתן להבין את הוויתור הזה כמבטא אחת מאלו: 1. הודאה שאין לה טענות לגופו של ענין כנגד פיטוריה, או: 2. אי-אמונה סובייקטיבית בכך ששימוע עשוי לשנות את עמדת הממשלה, למרות שיבחן לגופו של עניין (לפי הנחה זו מדובר בשימוע אמיתי בו באופן עקרוני הדלת לא נסגרה. שימו לב שהנחה זו מתיישבת עם הערכה כי סיכויי השימוע לגופו של עניין נמוכים). או: 3. אמונה כי השימוע מלכתחילה הוא למראית עין, כלומר שתוצאתו מכורה מראש. או: 4. כפירה בעצם החוקיות או הלגיטימיות של הליכי פיטוריה. היועצת טרחה בכל כוחותיה להבהיר כי המקרה שלה אינו מהסיבה הראשונה ואף לא השנייה, אלא מהסיבות שלוש וארבע. אפס, אופציה ארבע נשללה במפורש על-ידי בג"ץ. יודגש כי ההיתלות של היועצת בוועדת גרוניס כתנאי בלעדיו אין חוקיות היא מוקשה. יש לזכור שמעמד הוועדה המיוחדת לפיטורי היועצת מקורו בהחלטת ממשלה משנת 2000 והנוהג להיזקק לה. מבלי לזלזל חלילה בכוחו של הנוהג האמור אין זה מופרך ש "הפה שאסר הוא הפה שיתיר". בכל אופן הנקודה החשובה היא שאי חוקיות מהלכה של הממשלה הנוכחית אינה בבחינת דבר גלוי וברור. זו גם משמעות סירובו של השופט נעם סולברג להוציא צו ביניים שיקפיא את פעולת הוועדה הנוכחית להדחת היועצת המשפטית . מן המקובץ עולה שהיועצת נשנענה על עמדה משפטית שעשויה להיות במחלוקת ועל כן בג"ץ לא יוכל להסכין עם עמדה זו כמצדיקה אי-הופעה לשימוע. גם אופציה שלוש היא עמדה שבג"ץ יתקשה מאוד לקבל אלא אם תוצגנה ראיות חד-משמעיות כנגד הרשות, ובכלל זה הוועדה הממשלתית על כך שהשימוע היה אך מהפה ולחוץ. יושם לב שאין די בראיות על כך שעמדתם החד-משמעית של חברי הוועדה היא פיטורי היועצת (זה המצב כמעט בכל מקרה של שימוע) אלא יש לבסס את העמדה שאותה ועדה, וכן הממשלה, אטמה לחלוטין את ליבה ואוזניה בפני בחינת טענות לגופו של עניין של היועצת. מאחר שבג"ץ אינו ערוך מבנית לדיון של ראיות, עמדה זו מועדת להיכשל. אם בג"ץ יהא נאמן ללוגיקה ולמדיניות ההחלטות שלו במקרים כאלו יהא עליו לקבל כהנחת עבודה אפוא שהסירוב של היועצת על-אף הכחשתה הוא בפועל מסוג של אופציה אחת או של אופציה שתיים. הוא יעשה זאת לכשיוגשו עתירות לביטול החלטת הממשלה לפטר את היועצת. או אז היועצת תתחיל את הדיון בעמדת נחיתות כאשר הנחת בג"ץ תהיה שאין לה באמת טענות חזקות לגופו של עניין נגד פיטוריה, אחרת הייתה מתכבדת להופיע בפני אותה וודה, טוענת אותן, ומנסה לשכנע את הממשלה לחזור בה מכוונת הפיטורים. בנוסף, אי-ההתייצבות הוא עדות לאי האמון המוחלט והאיבה השוררת בין היועצת לממשלה ועל כך שניתן בהחלט לפקפק אם שיקולים מקצועיים גרידא מנחים את מעשי הייעוץ שלה. לא למיותר להזכיר בהקשר זה שוועדת שמגר שהמלצותיה הם שאומצו באותו נוהג שעליו נשענת היועצת קבעה כי משבר אמון עמוק בין היועצת לממשלה הוא עילה מהותית להדחת היועצת. אם אפוא סבורה הייתה היועצת שיש לה טענות טובות לגופו של עניין כנגד הפיטורים, הסירוב להתייצב לשימוע היה מהלך שפועל לחובתה. הסירוב הזה הרע ממשית את מצבה, הן בהיותו ביטוי לחולשת טענותיה לגופו של עניין, והן כעדות לקיומו של משבר אמון וביסוס הספק שמא מוטיב מסוים בהחלטותיה נובע מאיבה אישית לממשלה וחבריה, דבר שכמובן מחזק את ההגיון בפיטוריה.