מטאפורית הייתי מדמה את שוק הדיור שלאחר מלחמת 12 הימים מול אירן כסיר לחץ מבעבע, הן בדירות למכירה והן בשוק השכירות. עוד בטרם מלחמת 12 הימים, ובמיוחד מאז אירועי 7 באוקטובר 2023, נוצר יותר ויותר מחסר בהיצע דיור, זאת לעומת ביקושים כבושים הולכים וגדלים.
הצפי ל-90-80 אלף התחלות בנייה ב-2025, התברר כמיצג שווא. חלק נכבד מהתחלות הבנייה לא ממשו כלל ובמקרים רבים אחרים הבנייה התנהלה בעצלתיים, במיוחד בשל המחסור הקריטי בעובדים ובד בבד התייקרות בלתי פוסקת של חומרי הבנייה, שכר עבודה, אגרות והיטלים של עוד כ-30 אחוזים.
בפועל תסתיים 2025 ככל הנראה עם כ-56-50 אלף יחידות דיור שבנייתן תושלם, הרבה פחות מהצפי המוקדם ועל כן אין פלא שמחירי הדיור עלו במהלך השנה הקלנדרית האחרונה ב-7 אחוזים בקירוב, מגמה שעל-פי כל הסימנים בשטח תמשך ביתר שאת בשנה הקרובה. על-פי הערכתי, עלייה של כ-10-5 אחוזים נוספים.
מלחמת 12 הימים החריפה עוד יותר את בעיית המחסור בדיור, זאת משום שעל-פי הערכה, נכון לכתיבת שורות אלה, כ-12 אלף ישראלים לפחות איבדו את ביתם (נהרסו ונפגעו) וזה אומר, סטטיסטית, מחסור של לפחות עוד 5,000 יחידת דיור שנוספו לסיר הלחץ המבעבע של הביקוש בשוק הדיור.
בד בבד גם שוק השכירות שחווה במהלך השנתיים האחרונות תדלוק מחירים חסר תקדים, זאת בעקבות כ-150 אלף מפונים, הן מעוטף עזה והן מהצפון, שהגיעו למרכז הארץ ורובם הגדול נאלצו לשכור דירה. ברור בעליל כי גם אותם ישראלים שפונו מביתם ההרוס בעקבות מתקפת הטילים האירנים, ייאלצו להצטרף עליהם, מה שיתדלק עוד יותר את שוק השכירות, ובמיוחד באזור הביקוש במרכז הארץ וכן דירות של מפונים מתוכניות התמ"א 38 והפינוי בינוי.
למציאות שכזו, אין ספק, לא הורגלנו מעולם ועל כן שומה על מקבלי ההחלטות לייצר באופן מידי פתרונות שלכל הפחות ייקלו קמעא על סיר הלחץ המבעבע הזה ויגדילו משמעותית את התחלות הבנייה כבר במהלך החודשים הקרובים בהליכי בנייה מקוצרים ומזורזים ולא בהמתנה של 3-2 שנים לקבלת היתר בנייה.
הייתי מציע שילוב מזורז של שתי זרועות: האחת, מינוף ההתחדשות העירונית ובמיוחד פינוי בינוי לא כנישה, כפי שהיה עד כה, אלא כ"מיינסטרים" של שוק הדיור, הן ברמת חקיקה מזורזת, אפילו בהוראות שעה, והן ברמה של תקציבים שיוזרמו על-מנת לעודד יזמים וקבלנים לקדם פרויקטים אלה.
בד בבד, ואין זה סוד, קיימים לא מעט פרויקטים של נדל"ן עסקי (משרדים, מסחר) שעשויים להיות פילים לבנים, זאת בעקבות עודף משמעותי של בנייה שכזו. הסיבה לכך הינה פשוטה בתכלית: העיריות והרשויות המקומיות מקבלות על פרויקטים אלה ארנונה גבוהה פי שלושה (!) ואף יותר מכך, זאת לעומת פרויקטים למגורים ולהתיר בחלק מהם שימוש למגורים 50-30 אחוזים מהשטחים.
ברור בעליל כי הגענו ל"שעת השין" בה שומה על מקבלי ההחלטות לשנות, ובאופן גורף, את העיוות הזה שגרם במהלך העשורים האחרונים לא רק לעודף של קידום מגדלי משרדים ומסחר, אלא גם, ובעיקר, היה לו חלק בלתי מבוטל בגירעון הגדל והולך בבנייה למגורים.
ברור לי כי שתי החלטות אסטרטגיות אלה יהיו כרוכות בהרבה מאוד תקציבים, אולם, וזה אולם גדול, מדובר בהחלט בהשקעה נכונה וכדאית ביותר בעת הזאת, אם אנו חפצים שסיר הלחץ המבעבע לא ייפתח חלילה, ומימיו הרותחים לא ישפריצו על כולנו! ולבסוף, הרעה החולה האחרונה הריבית היקרה!