את הסיפור כולנו מכירים, עו"ד בהרב-מיארה, היועצת המשפטית לממשלה, סירבה להתייצב לשימוע אליו נקראה על-ידי הממשלה לקראת אפשרות שתפוטר. את סירובה היא נימקה במכתב שהגישה לחברי הוועדה. במכתב היא פירטה את הסיבות להחלטתה, אשר עיקרן מפורט ברישא של המכתב: "השימוע הקבוע להיום מבוסס על החלטת ממשלה בלתי חוקית; יסודו בשיקולים זרים; הוא נערך למראית עין ואף דברי נציגי הממשלה, ביניהם חברים בוועדה, מעידים על כך שתוצאתו ידועה מראש; הוא מוחק, כלא היו, את לקחי פרשת בר-און חברון; והוא מאפשר לממשלה שליטה פוליטית מלאה בהליך סיום כהונת היועץ המשפטי לממשלה ללא כל בקרה חיצונית, בניגוד להמלצות ועדת שמגר וכללי סיום הכהונה אותם קבעה הממשלה עצמה.

השימוע, כביכול, הוא בגדר ניסיון בוטה להפוך את הייעוץ המשפטי לממשלה והתביעה הכללית למוסד התלוי בחסדי הדרג הפוליטי, הנדרש לתת יד להפרות חוק ואשר נרתע מפעולות אכיפת חוק ומניהול הליכים פליליים נגד אנשי שלטון ומקורביהם שמא יבולע לו. המשמעות היא הסרת מגבלות על כוחה של הממשלה, פגיעה קשה בשלטון החוק, בשוויון בפני החוק, בזכויות אדם וביכולת מערכת אכיפת החוק להתמודד עם פרשות שחיתות שלטונית." היועצת המשפטית לממשלה יודעת, לפחות כך אני מקווה, מהם החסרונות של אי-התייצבות לשימוע:

• בדיני עבודה, עובד שלא מתייצב לשימוע מאבד את זכות הטיעון שלו נגד הפיטורים, ותרגילי השהיה עלולים להיחשב אף כפעולה בחוסר תום לב.

• בתחום הפלילי אי-התייצבות לשימוע במקרה של הגשת כתב אישום, משמעותה ויתור על זכות הטיעון בפני התביעה, והיא עלולה לפגוע בהזדמנות להשפיע על תוצאות ההליך הפלילי, למשל, בהסדר מותנה או בביטול האישום.

• בתחום המיסוי, לפחות בחלק מהמקרים, השימוע מתבצע לאחר קבלת החלטת הרשויות, במטרה לאפשר לאזרח להפוך את ההחלטה, ואי התייצבות כמוה כאילו השימוע לא התבקש כלל וההחלטה מתקבעת ראו למשל את עניין נוהל הקצאת מספרי חשבוניות 1/1/2024.

כלומר, לאי התייצבות לשימוע עלולים להיות מחירים כבדים לאדם הנקרא לשימוע, אך לעו"ד בהרב-מיארה יש דם כחול. היא מצפצפת על כולנו, הוא שלוחת הקב"ה בכבודו ובעצמו עלי אדמות, ולא בדיוק הקב"ה אלא משנהו, נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית. מיארה נושאת שרשרת חסינות מעמית, בכל נושא הקשור אליה, עמית יבשל עבורה את ההרכבים כיאות. האם הוא בטוח יעשה כן? זה לגמרי לא חשוב כי הוא יכול לעשות כן, הוא עשה כן בעבר, ולכן מותר וחובה לסבור שיעשה כן בעתיד. ומה היינו מצפים מאדם שזקוק לחסדיו של בית המשפט העליון? כי הרי עמית לא לבד, יש עוד שופטים, עמית יכול לבשל הרכב של שלושה, אך הרכב של חמישה הרבה יותר מורכב לבשל, ודאי שקשה לבשל הרכב של שבעה. ובכן מאדם המכניס ראשו ללוע הארי על-אף שאחת מהשיניים הקדמיות של הארי היא מפלסטיק ולא תגרום נזק, הייתי מצפה שיאמר דברי חנופה מקדימים לארי, ייתן לו סוכריה מקדימה על-מנת להעלות לו את רמת הסוכר, ישים לביטחון ענף של עץ בין לסתות הארי כך שלא יסגור עליו ויחסל אותו (כמו טרזן והתנין בימי ילדותנו). אז אמרתי לעצמי בואו נחפש את הסוכריות, את החנופה, אתה הענף במכתב של מיארה. ולא מצאתי, אין, ניאמה, GMG גורנישט מיט גורנישט. פסיקת בית המשפט העליון לא מוזכרת כלל במכתב. לו אני הייתי מיארה לא הייתי מעז לזלזל כך במוסד הנקרא בית המשפט העליון, אבישי גרינצייג ציטט ב i24News מלשכת מיארה כי לטענת גורמים בלשכת היועמ"שית השופט העליון נעם סולברג מחפש אותה ומנסה באופן עקבי לקצץ לה את הכנפיים - ממש כמו אחרונת הפוליטיקאים היללנים, ממש כמו אחרונת הפוליטיקאים היללנים. ומדובר באותו מוסד שהוא הבאר שממנו היא שותה, והיא, לא בפעם הראשונה, יורקת לתוכו במלוא גרונה. והאם יכלה להתייחס בלי לסכן עצמה? ודאי שיכלה. אם הייתה מזכירה את פסק הדין, ומפרטת שיקול דעת סביר מדוע לא התייצבה על-אף שבית המשפט לא פסל את ההליך, הייתה סותמת לעצמה את הפינה הזו. החלטתו של בית המשפט התבססה על שיקול דעת פורמלי הסובר שבית משפט לא עוצר החלטה בתהליכי היווצרותה (עתירה מוקדמת), אפילו אם יש ביקורת נוקבת ואולי אף מוצדקת על ההליכים, כשרות ההליכים נבדקת רק לאחר קבלת ההחלטה המנהלית ואם ההחלטה ניתנה בחטא היא תבוטל. ראו לדוגמה בג"ץ 6238/21 "כידוע, עתירה המוגשת לבית המשפט לפני שהרשות המוסמכת קיבלה החלטה סופית לגוף העניין היא עתירה מוקדמת שבית המשפט לא יידרש לה (בג"ץ 8145/19 ד"ר ברי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 לפסק דינה של הנשיאה אסתר חיות והאסמכתאות שם (2.1.2020). לפיכך, בכל הנוגע לסעד זה דינה של העתירה להידחות על הסף מחמת היותה עתירה מוקדמת." (בפסק דינו של השופט גרוסקופף ובהסכמת השופטים סולברג וקרא). מול הפורמליסטיקה המוצדקת של בית המשפט העליון, ניתן לומר בבירור שבית המשפט לא הורה לה להתייצב, לא אסר עליה שלא להתייצב, לא אישר את חוקיות ההליך, והיא, היועצת, תוך איזון האינטרסים הלוקח בחשבון פגיעה אפשרית בבית המשפט העליון, הלוקח בחשבון את הפגיעה שתיגרם לה, ומתוך הבנה והסכמה שבית המשפט לא יכול היה להחליט אחרת, מסיבות פרוצדורליות, היא, מתוך ראיית האינטרס הלאומי כפי שהוא נראה בעיניה, החליטה שלא להתייצב. אבל היועצת בוטחת בעמית שהוא כבר יקמבן לה את ההרכבים כפי שעשה בעבר, ומעדיפה לילל על כך שסולברג מקצץ לה את הכנפיים, תוך שהיא דורכת בשתיקתה על המוסד "בית המשפט העליון".

שומרי הסף אשר ליוו אותנו לאורך שנים הפכו לשוברי הסף, הם הורסים כל חלקה טובה במכורתנו, אולי פנסיה כפולה? משולשת? דירה מפוארת במיאמי (בתקווה שטראמפ לא יטיל עליה סנקציות כפי שהטיל על שופטי ברזיל)? מטוס פרטי לכל החיים? יאכטה מפוארת? הכל ביחד? הכל כשר העיקר שתצא סוף-סוף מהוריד הציבורי שלנו, יהא המחיר הכספי אשר יהיה.