התגובה של המערב למלחמה עם אירן (כמו גם העדר תגובות מצד רוסיה וסין) מעידה על שינוי שחל אצל רבים ממנהיגי העולם ביחס לסכנה שמהווה הפונדמנטליזם האיסלאמי. אבל השינוי אינו תולדה של המלחמה עם אירן, אלא של מה שקרה לפני כן. ואותו שינוי התחולל גם אצלנו. כי 7 באוקטובר חידד וחישל את ההבנה שלנו באשר לטיבם של אויבינו, שמדובר במי שלא יוותרו על שאיפותיהם לחסלנו. הבנה זו חלחלה אל התודעה, בדרגת בהירות נמוכה או גבוהה, גם אצל רבים מאלה שעד אותו יום נהגו לנפנף הצידה כל סימן שעשוי להעיד על כך. עוצמת האכזריות שהפגינו אנשי חמאס באותו יום, היקף הרציחות שלהם, הפלסטיות הנוראה של מעשיהם באנשינו, נשותינו, ילדינו, וזקנינו - כל אלה עשו מה שאלפי מעשים, שרבים מהם היו זהים לאלה של 7 באוקטובר אבל כאירועים נפרדים זה מזה בזמן ובמקום - לא הצליחו לעשות. מסתבר שאצל אנשים לא מעטים, כשמעשי רצח מזעזעים באים בטפטוף במקום באבחה ובמסה גדולה, השפעתם, גם כשקיימת, נמוגה במהירות. המאורעות המזוויעים של 7 באוקטובר הצליחו לעשות עוד דבר. הם גרמו לנו להבין שלא רק ארגון חמאס ודומיו רוצים בהשמדתנו, אלא שהשאיפה הזו חובקת את רוב תושבי עזה, שמדובר באוכלוסייה שפסגת מאוויה היא חיסולנו, וששום ויתור מצידנו לא יסיט אותם משאיפה עליונה זו. הבנה זו ביחס אליהם השפיעה גם על הדרך שבה אנו רואים את אירן. פתאום, האפשרות של התקפה גרעינית שלה עלינו נעשתה מוחשית וקרובה מאי-פעם. פתאום, לא הייתה זו עוד השערת סתם או תבהלה. ורבים, שחשבו עד 7 באוקטובר שאירן גרעינית בעצם אינה מהווה איום קיומי, הבינו בעקבות מתקפת הרצח של חמאס עכשיו שפצצת אטום אירנית אכן עלולה להיות מושלכת עלינו, ושהאפשרות שזו תעלה לנו - לא באלף ומאתיים קורבנות אלא במיליון ומאתיים אלף קורבנות ויותר - היא ריאלית. גם הרל"ביסטים הבינו סוף-סוף (אף אם לא יודו בכך), שלא היה מדובר כל השנים בנסיונות הפחדה של נתניהו כדי לקדם את עצמו פוליטית, אלא בניסיון שלו להעיר את הרדומים, בארץ ובעולם, מפני הסכנה הגדולה והאיומה. ב-7 באוקטובר הבנו שמדובר באויב, שגם אם הוא רציונלי בתחומים מסוימים, הוא אחוז טירוף של שנאה תהומית וחדור אידיאולוגיה רצחנית. ואידיאולוגיה זו אומרת שאם הדבר יביא להשמדת היהודים, אזי כל מחיר מוצדק לשם כך. הבנו, שהעקרון שמנע מזה 80 שנה מלחמה גרעינית בעולם, עיקרון ה-mutually assured destruction או בעברית "השמדה הדדית מובטחת" - כלומר, שאם אתה תזרוק עלי פצצות גרעיניות גם אני אזרוק עליך, ואז שנינו נושמד, ועל כן אין שום טעם לפתוח במלחמה גרעינית - אינו בהכרח תקף ביחס לאיסלאמיסטים. כי מה זה מוות של עשרה, עשרים או אפילו שלושים מיליוני אירנים אם הוא תוצר לוואי של קיום המצווה לחיסול הישות הציונית והרג היהודים שבה? וכך קרה שאחרי 7 באוקטובר, כבר כמעט לא שמענו את כל אותן אמירות שהיינו שומעים על זה שאפשר "להכיל" התגרענות אירנית, ושהאירנים, כמו כל אחד אחר שיש לו נשק גרעיני, יורתעו מאפשרות של תגובת נגד-גרעינית. 7 באוקטובר הבהיר לאנשים, שהטירוף אצל שונאינו כל-כך עמוק והרצון להשמידנו כל-כך חזק, עד ששום דבר לא ירתיע אותם. ההבנה של גודל הסכנה הנשקפת מן המטורפים הללו, והם אכן מטורפים, חדרה גם לרבים במערב, שעד לפני 7 באוקטובר לא ממש הבינו עד הסוף את מהותה וטיבה. כשצפו בסרט הזוועות של 7 באוקטובר, וראו שמה שמוקרן מול עיניהם אינו איזו פנטזיית-אימה הוליוודית אלא מה שהתרחש "על אמת", לראשונה אולי קלטו את דרגת השיגעון שמניע את האנשים הללו. פתאום הם התחילו להתייחס ברצינות לדברי האייתולות על חיסול המערב ועל כך ש"אמריקה היא השטן הגדול שיש להשמידו". הבינו, שכאשר האירנים עובדים על פיתוח טילים בליסטיים שיהיו מסוגלים להגיע לניו-יורק, הם אכן ירכיבו עליהם בבוא היום פצצות גרעיניות; שהם ידרשו אז מאמריקה להיכנע לתכתיביהם, ואם זו לא תיכנע, הם אכן ישליכו על ניו-יורק או על וושינגטון פצצה. האפשרות הפכה למוחשית, אמיתית וקרובה. מכאן באה ההתקפה של אמריקה על אירן ביומה האחרון של המלחמה, ומכאן באה אמירתו של שר-החוץ הגרמני, שישראל "עושה את העבודה המלוכלכת בשבילנו". באיזו מידה ההבנה הזו תוטמע אצלם? אין לדעת. אבל בלי 7 באוקטובר, המלחמה שהייתה לנו עם אירן לא הייתה מתרחשת כפי שקרתה. גם כי אנו, ובכלל זה הממסד הביטחוני שלנו, החלפנו דיסקט באשר להכרח לא לחכות ולהכות ללא שיהוי, ובכל העוצמה, באויבי הנפש שלנו. וגם כי אמריקה - לפחות אמריקה, אם לא ארצות אחרות במערב - הבינה שיש כאן סכנה ממשית לעצם קיומה. בכיבושים המוסלמיים של העמים "הכופרים", מאז שיצאו המוסלמים מערב הסעודית לפני יותר מ-1400 שנה למימוש מטרה זו, הם במכוון השתמשו במעשי זוועה נגד אוכלוסיית העם הכופר כדי להטיל עליו מורא גדול וכביר ולדכא בו כל רוח של לחימה והתנגדות. כך הם גם עושים בזמנים מודרניים. אלא שזה לא תמיד מצליח להם. כמו שהם נוכחו לדעת עכשיו, התגובה למעשיהם יכולה להיות הפוכה ממה ששיערו.