אני מבקש לנהל שיחה קצרה עם הכתוב בפרשת "מטות", הפרשה התשיעית בספר "במדבר" בפרקים ל'-ל"ב. אני ניגש לשיחה מתוך ההתרחשויות שפוקדות אותנו בשנתיים האחרונות. ביום שמחתה של התורה ב-7 באוקטובר 2023 יצאו מעזה אנשי חמאס רצחני ורצחו ביום אחד מאות רבות של אזרחים ישראלים. רוצחי החמאס לא חסו על תינוקות וקשישים, שרפו בתים ובזזו רכוש, אנסו נשים וחטפו מאות אנשים מבתיהם. למדינת ישראל שמורה הזכות המוסרית להעניש את הרוצחים הנפשעים. לצערי, המלחמה הצודקת של ישראל נגד רוצחי החמאס עלתה על שרטון של מלחמת נקם, בה נטבחים מאות רבות של ילדים וקשישים, שלא היו מעורבים. אין כל הצדקה להביא להרס מוחלט של ערים ברצועת עזה. כואבת לי המציאות הנוכחית של מלחמת נקם, הפוגעת באזרחים לא מעורבים - בנשים וטף. מתוך כאבי המציאות של המלחמה שמתנהלת היום בעזה, כואב לקרוא בספר "במדבר" בפרק ל"א בפסוק י"ז: "וְעַתָּה הִרְגּוּ כָּל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יוֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכָּב זָכָר הִרְגּוּ." אודה, שכמורה זה היה רגע קשה מאוד להצדיק את הצו בספר הספרים להרוג נשים וטף במלחמה המוצדקת שניהל עם ישראל נגד מדיין. כואבת לי האמירה הלא מוסרית - להרוג נשים וטף בפרק ל"א פסוק י"ז בעת מלחמה עם אויב. כואב לי לשמוע רב בישראל השואב השראה מהפסוק הזה להצדקת ההתרחשויות להם אנחנו עדים היום בעזה. אני מבקש להוסיף עוד ביטוי כואב לשיח ולשיג הקצר שלי עם הכתוב בפרשת "מטות", הפרשה נפתחת בחובה לקיים נדר או שבועה. אודה, כשהגעתי לפסוק ג' בפרק ל' לא הייתה לי תשובה, לשאלות ולתהיות במיוחד של תלמידות, כשמדובר "וְאִשָּה כִּי-תּדֹּר נֶדֶר ל-ה' ". על-פי החוק המקראי שמורה הזכות לאבא לבטל את הנדר של בתו ושל הבעל לבטל את הנדר או את השבועה של אשתו - "וְאִם בְּיוֹם שָׁמֹעַ אִישָּׁהּ יָנִיא אוֹתָה וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ וְאֶת מִבְטָא שְׁפָתֶיהָ ..."(פסוק ט'). אני מבקש בשיחתי להביע את צערי, שאישה בישראל, אם הבית, האם שהניקה את ילדי המשפחה וגידלה אותם, האם שטרחה ועמלה, נתנה את ליבה לכל באי הבית, יש לה חלק משמעותי בצמיחתו של התא המשפחתי, נשללת ממנה הזכות לתת ביטוי לרחשי לבה, נמנע ממנה להביע כמיהות ומאוויים ולתת לציווי לבה לנדור נדר. קשה לי לקבל את הפטריאכליות המוחלטת, שמקבלת חותמת בפרק ל' בפסוק י"ז: "אֵלֶה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעוּרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ." לא באתי להתריס כלפי ספר הספרים, אלא מתוך קבלת ערכיו המוסריים, ביקשתי להביע את כאבי לנוכח קיומה של הוראה להרוג נשים וטף בעת מלחמה עם אויב. כן ביקשתי להביע הסתייגות מפגיעה ברגשות של האישה, של הנערה בבית הוריה ושל האם בחיי נישואיה.