העלייה מארצות האיסלאם לוותה באובדן עצום של רכוש וזכויות. ערביי ישראל, הנהנים ממלוא הזכויות כמעט ללא חובות, מוסיפים להאשים את המדינה בגזענות. אולי הגיע הזמן להפנות את הדרישות למקום הנכון - אל מדינות ערב, שם נגזל הרכוש היהודי ונדחקו הקהילות היהודיות עד כלות. יהודים מכל רחבי העולם עלו לארץ ישראל לאחר שנות גלות ארוכות, רוויות כאב והשפלה. במהלך הגלות הם חיו תחת שלטון זר, נרדפו בשל יהדותם, סבלו מהפליה שיטתית, ולעיתים אף מהשמדה. הם הותירו מאחור רכוש עצום, אדמות, קהילות שלמות - ובחרו לעלות לארץ מתוך תקווה לחיים של חירות, ריבונות וזהות. מדינת ישראל קמה כדי להיות בית לאומי לעם היהודי. זו לא סיסמה, זו תכלית. בתוך כך, המדינה העניקה אזרחות מלאה למיעוט הערבי, כולל זכויות שאין להן תקדים במזרח התיכון: זכות בחירה, ייצוג בכנסת, חופש דת, חופש ביטוי, השתלבות במוסדות אקדמיים, בבתי חולים, במערכת המשפט ובחיים הציבוריים בכלל. ובכל זאת - נשמעת שוב ושוב הטענה השחוקה: "גזענות", "אפליה", "אפרטהייד". יש לומר בבירור: זו לא גזענות, זו פשוט מדינה שיש לה זהות. מדינה יהודית. אחרי אלפיים שנות גלות, סבל, פרעות ושואה - ליהודים יש זכות אחת בסיסית: לחיות בביטחון במדינה ריבונית שהיא שלהם. ואם יש מי שמרגיש כאן מופלה - למה להישאר? מדוע לא להגר לאחת ממדינות ערב? הרי בכל אחת מ-22 מדינות ערב אין מיעוטים שנהנים מהזכויות שמהן נהנים ערביי ישראל. לא רק זאת - מאות אלפי יהודים שגורשו ממדינות ערב הותירו מאחוריהם רכוש במיליארדים, ודונמים רבים של אדמות. איש לא פיצה אותם, איש לא התנצל. אולי הגיע הזמן להפנות את הדרישות לשם? הגיע הזמן לומר בקול ברור: מדינת ישראל לא צריכה להתנצל על היותה יהודית. להפך - עליה לחזק את זהותה, מתוך תחושת צדק עמוק. היהודים סבלו די. כאן הם זכאים לחיים של ריבונות, גאווה וביטחון - במדינה שהיא שלהם.