בעוד פחות מחודשיים ימלאו שנתיים לטבח שביצעו מחבלי חמאס בישראלים. מאז נכנסו לאוצר המילים של השיח הציבורי בישראל ביטויים חדשים-ישנים שמשרתים נרטיבים שונים. אלו המשרתים את השלטון הנוכחי בישראל כוללים צימודי מילים דוגמת "ניצחון מוחלט", "הסרת האיום", "עיר הומניטרית", ובימים האחרונים גם את המונח "כיבוש הרצועה".
לפני למעלה משנה פרסמתי טור דעה, שזכה, בין השאר, לקיתונות של בוז מצד חלק מהקוראים, שבו הסברתי בפשטות, כי מלחמה אינסופית בעזה לא תוביל להשמדת חמאס. נקמה בערבים, ביניהם רוצחים שפלים, אינה פתרון מדיני. מאז אותו טור (מאי 2024), קרה - בעיקר - דבר אחד מרכזי, ובמקביל לא קרו שני דברים; מה קרה? הרחבנו את הפעילות הצבאית ברצועה עד כדי הרס תשתיות, בתים, מבנים והרג של אלפי בני אדם, ביניהם גם אזרחים. הטענה כי כל ערביי עזה מחבלים היא טענה שטחית, רדודה ולא מתיישרת גם עם מהלכיה של ממשלת ישאל, שמטפחת גורמים בעזה (שהם מחבלים?) כמו יאסר אבו שבאב.
מה לא קרה? ראשית לא הושגה עסקה לשחרור כל החטופים בעזה וכמו-כן, לא הוצגה על-ידי ממשלת ישראל תוכנית מדינית לצמד המילים "היום שאחרי". גם כעת, בסוף יולי 2025, אין לישראלים מושג מהו מצב הסיום שישראל רוצה לראות בעזה. חלק מהשרים - אלו של הציונית הדתית - יודעים. אחרים שותקים. וראש ה
ממשלה? הוא טוען שהוא משנה את פני המזרח התיכון. האמת? הוא צודק. השאלה היא האם השינוי הוא לטובת ישראל או לרעתה.
אחרי הפתיחה הזו, הנה עוד משהו שקורה בימים אלה, שכל מי שעוקב אחר החדשות, לא יכול שלא לזהות אותו. מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית נמצא בקריסה, שמהירותה הפתיעה אפילו אותי. מדינות באירופה שעמדו כעוגנים לצידנו, בראשן גרמניה, שלא לדבר על צרפת ובריטניה, מקדמות מהלכים מדיניים, שאין כל ביטחון שהם משרתים אינטרסים לאומיים של ישראל. הן מסתייגות בפומבי מהמדיניות הנוכחית של ישראל ברצועה שבמילה אחת ניתן לכנותה דשדוש.
ישראל תצטרך להחליט
מותר להניח בזהירות, שלממשלת ישראל הנוכחית אין עניין שבריטניה וצרפת יובילו מהלך של הכרה במדינה פלשתינית במהלך הכינוס הקרוב של העצרת הכללית של האו"ם. צווי איסור כניסה לשרים ישראלים למדינה כמו הולנד הם צעד חריג שבוודאי לא מעלה את קרנה של ישראל בעיני העולם. ודונלד טרמאפ? עודנו מגבה את ישראל, אבל אין באמת מה לבנות עליו. האיש כבר מותח ביקורת על נתניהו ומדיניות הממשלה לנוכח תמונות הרעב שיוצאות מרצועת עזה. מאז ינואר 2025 הוא הבטיח לפתוח את שערי הגיהנום על חמאס אם זו לא תשחרר את החטופים, הבטיח ריביירה בעזה, ובימים האחרונים כבר הפטיר באדישות שאין לו מושג מה יקרה ברצועת עזה ושישראל תצטרך להחליט.
אז מה עושה ישראל? כרגיל היא מתקרבנת ומנסה שוב ושוב להסביר לעולם שהיא צודקת. אני יודע שישראל צדקה כשהחליטה לצאת למלחמה באוקטובר 2023. מה השתנה? את צדקת המלחמה אז היה קל לנו להסביר לנוכח התמונות מההרס והזוועות שפקדו את יישובי ישראל. ומאז? אי-אפשר לעשות הסברה אפקטיבית לטובת ישראל ללא מדיניות ברורה. כאשר ראש ממשלת ישראל מכריז לפני מספר חודשים שחייבים להמשיך במלחמה למען השגת חזונו של הנשיא טראמפ, הוא בעצם אומר לנו, הישראלים, שלו - לראש הממשלה - אין חזון לגבי המצב בעזה.
סיסמאות שחוקות כמו "ניצחון מוחלט" כבר לא עובדות. אני ער לכך שחלק מהישראלים משוכנעים שזה אפשרי, אבל כאשר הם נשאלים (גם אני שואל אותם) מה זה כולל וכיצד זה ניתן לביצוע, הם נאלמים דום.
מאז אוקטובר 2023 ישראל הרגה בעזה מעל ל-60,000 ערבים. החזון שקיים אצל חלק מהיהודים להרוג את כל העזתים (2.2 מילון) דורש מלחמה של עוד 19 שנה. הוא גם לא ריאלי. גם הגירה המונית לא תהיה מהרצועה. הרמטכ"ל זמיר אמר לדרג המדיני שכיבוש מלא של הרצועה ייקח בין שנתיים לחמש שנים. אפילו בתסריט האופטימי, זה אומר שהקצב הביטחוני בעזה לא יאפשר לבצע באופן מלא משימות אחרות בגבולות האחרים של הארץ, שלא לדבר על המצב ביהודה ושומרון, שם הציבור הפלשתיני תוסס מזמן.
לסיכום, אלו פני הדברים: עם לבדד ישכון הוא מונח שבא להבליט את זהות היהודים כעם הנבחר. בהמשך לכך, אמירתו של
דוד בן-גוריון "לא חשוב מה הגויים יאמרו, חשוב מה היהודים יעשו" היה נכון לשנות ההקמה של המדינה. הוא הגדיר היטב את החזון הציוני והצדיק את המלחמה באויבים. ב-2025, בהעדר חזון ייפרע עם, ויחד איתו הממשלה מתפרעת. היא רוצה להיות צודקת. היא ממשלה לא חכמה. ישראל תתקשה לנהל מלחמה אינסופית באופן שמחייב מאות ימים מילואים לכל חייל ומבלי להציע לעולם חלופה מדינית שתתאים לאינטרסים שלה. במצב הזה, לא יהיה סטטוס-קוו, אלא סחף מדיני בינלאומי לרעת ישראל, שיהפוך אותה למבודדת. לא לזה התכוון הביטוי המקורי "עם לבדד ישכון".