איחבור אלגנטי של 30 דקות אני מגיע הערב לבלומפילד. בדרך לשער שניים אני רואה שלושה ילדים תלויים על הגדרות של שער חמש ומתחננים בדמעות שיתנו להם להיכנס. לא השיגו כרטיס למשחק. אני מביט עליהם בחמלה וממשיך בדרכי. אבל ממש לפני שאני נכנס, אני נזכר שמי שקיבל מאיתנו את המנוי של נוני למשחק היום ביטל ברגע האחרון. אני מסתובב וחוזר אל הילדים. "יש לי כרטיס אחד, תחליטו מי נכנס" אני מסביר להם ולוקח אותם לנקודת הכניסה, שם מביטים בנו בתמיהה שוטר ואיש אבטחה. אני מסביר להם את הסיטואציה ואיש האבטחה מסמן לשוטר שהוא לוקח. הוא מתחיל ללכת לכיוון שער חמש ואני מציע לו את הכרטיס של נוני, שיכניס את אחד הילדים. המאבטח מסתכל עליי, מחייך ולוחש לי באוזן כמה מילים מרגשות מאוד. אנחנו מתחבקים ומייד לאחר מכן שלושה ילדים מאושרים נכנסים לראות את הקבוצה שלהם מנצחת 3:0 בבלומפילד. תודה נוני שאיפשרת להם מאי שם למעלה את האושר הזה. יום אחד הם יהיו אוהדים נאמנים כמוך, אולי אפילו יכניסו בעצמם, ברגע האחרון, ילדים שאין להם כרטיס למגרש.