בחדר עבודתו, בין שרטוטי גינון התלויים בקפידה ומספרים את סיפורם של נופים שתכנן וביצע במו ידיו ברחבי הארץ, פגשתי את שלמה שרגאי. איש נעים הליכות, עם חיוך מאיר עיניים, שחגג בחודש שעבר את יום הולדתו ה-88. שלמה, המגדיר את עצמו בראש ובראשונה כ"טכנאי נוף", הוא הרבה יותר מזה – הוא סיפור חיים מרתק של קיבוצניק לשעבר, צנחן קרבי, וסופר פורה שידו עוד נטויה. ב-28 ביוני 1937, בעיר כרמאן שבלב פרס העתיקה – אותה עיר שתזכה לימים לפרסום עולמי בזכות דמות אחרת, קאסם סולימאני – נולד שלמה שרגאי, בן למשפחתם של נסים ומאירה ז"ל. שמונה ילדים גדלו במשפחה, רשת אנושית ששזרה יחד שמחות, אתגרים וגם כאב גדול – אחיו, יעקב, שהיה אז בן 22 בלבד, נפל במלחמת יום הכיפורים, פצע שטרם הגליד בליבה של המשפחה ושל האומה כולה. שנות הילדות והנעורים בעיר כרמאן המדברית, על רחובותיה הססגוניים, שווקיה ההומים ונופיה עוצרי הנשימה, הטביעו בו חותם בל ימחה. כשהיה בן 16, בשנת 1953, עלה שלמה עם הוריו לישראל הצעירה. כאן, בארץ החדשה, החל פרק חדש בחייו. הוא הצטרף לחברת הנוער בקיבוץ נגבה, סמל להתיישבות העובדת של ימים עברו, ומשם עבר לקיבוץ להבות הבשן, שם הפך לחבר מן המניין. חיי הקיבוץ, עם השיתופיות והעבודה הפיזית, עיצבו את אישיותו. שלמה אינו רק איש עבודה ואדמה, הוא גם לוחם בנח"ל המוצנח, השתתף במסגרת שירות המילואים בשני מרדפים אחר מחבלים, לצד הרמטכ"ל ושר הביטחון לעתיד, רפאל איתן וגד מנילה ז"ל. במילואים, במלחמת יום הכיפורים היה שלמה בין מרכיבי גשר הגלילים בתעלת סואץ.