0629 // מרגישים תשעה באב כמו שלא הרגשנו. 666 יום לאוקטובר. סדקים של חורבן מתרחבים והולכים. "יום חרב דבירי אל תבוא בו עוד רננה. כי נהפך הדרי קלון ושירי לקינה". זה הגאון יהודה הלוי. ובקינה לא מספרי סיפורים. ראיתי את רום ברסלבסקי ואביתר דוד, עור ועצמות וצמרמורת של בכי. שני הסרטונים קשים מאוד לצפייה. רום מדבר, צועק ובוכה ומבקש על נפשו, אביתר נע במנהרה מצד לצד, 30 ס"מ לכאן או לכאן, בדממה. ושניהם עור ועצמות. התצלומים והעריכה של חמאס מדגישים עור ועצמות, בכוונה תחילה. המנהרות הן אותן מנהרות. 1.2 מטר גובה, 80 ס"מ רוחב. למדנו עליהן בשנה שעברה אחרי רצח השישה בסוף אוגוסט. ומשקל השישה שנרצחו כמשקלו של רום וכמשקלו של אביתר. החטופים גוועים. אביו של רום אמר אתמול "אני רואה את הילד שלי גוסס". לא מצאתי שמישהו מבין השלטון ענה לו. כלום. המעבר מאסטרטגיה לאסטרטגיה, עליו הכריז הגורם המדיני, חלול. ריק מתחילתו ועד סופו. עכשיו לא ינוהל מו"מ על עסקה "חלקית" אלא על עסקה "מלאה". וואלה. אבל התנאים לעסקה מלאה נשארו אותם תנאים שלא התקבלו בעסקה החלקית. האסטרטגים האלה נכשלים בכל רגע שהם מנסים לחשוב ולתכנן מהלך קדימה. הצונמי המדיני ששוטף אותנו, שמנסה לקעקע יסודות, בא מיד עם תוצאות האסטרטגיה האחרונה: מצור הומניטרי, רעב, ילדים רעבים, מדינות העולם להגנת הפלשתיני בעזה, על-פי קריאתו של הציבור עצמו בכל מדינה ומדינה. האיטלקים צועקים, היוונים צועקים, הגרמנים, האנגלים, הקנדים - כל כך כל כך, עד שנתניהו עצמו קרא למדינות העולם לבוא ולהושיט יד ולעזור בהצנחת מזון לעזתים. ולמרות כל זה, האסטרטגיה שנשקלת כרגע על-ידי הקבינט - כל מה שהיה בכל 666 ימי המלחמה, רק יותר, הרבה יותר - תדליק את האש פי כמה. אם אנחנו רוצים לראות גם התערבות זרה, ולא רק הכרזות על מדינה פלשתינית, זו בדיוק הדרך. חשוב להזכיר: הקבינט המדיני-ביטחוני שכיהן בשבעה באוקטובר 23, ביום הטבח - אלו האסטרטגים - הוא גם הקבינט המדיני-ביטחוני המכהן בימים אלה. אותו ראש. אותה אחריות. ונדמה לי שלא נכון לצפות שאותה נבחרת תביא אי-פעם תוצאה אחרת. זמן הציבור. רק הציבור.