רחל שואפת להתגבר על הפערים שבין הקהל שוחר האומנות ותכני העבודות המוצגות. היא מעבירה את המסרים בצורה נעימה וברורה. הדבר מתבטא בבחירת האומנים והעבודות, סידור העבודות בחללים וההסברים הכתובים בשפה קריאה וברורה. המכנה המשותף בין התערוכות הוא ההתייחסות למים ולחשיבותם ולחומרים בדרך לא שגרתית. את המבקרים מקבלת תערוכתה של נועה רז מלמד, "שוקת שבורה". המוצגים כוללים שילוב של חלקי אספלט של כבישים שפורקו ונמצאו זרוקים באזור עמק יזרעאל, שהוא נוף ילדותה של האומנית, וציור קיר גדול שצויר בעזרת אספלט ומראה מתקן השקייה נייד. אין ספק שאחד המיתוסים הקשורים לבנין הארץ הוא סלילת הכבישים. עצם המצאותם שבורים וזרוקים מעלה תחושה של הרס לעומת בניין, סופיות לעומת תקווה לעתיד. נועה מנסה לתת להם חיים חדשים ומקשרת אותם לרבדים הקדומים עליהם היו מונחים. היא חורטת עליהם טקסט באותיות עבריות קדומות, חוצבת בתוכם שוקתות ותעלות מים הנראות כאילו נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות. מה ששימש בעבר כמקור של שפע, מים להשקיה והזנת בני אדם ובעלי חיים, נשאר חרב ושבור. מכאן נובע השם "שוקת שבורה". שבירה של מיתוסים והליכה לקראת עתיד לא ידוע. גם ציור הקיר הגדול המראה "קו נוע" - מתקן ההשקיה הנייד לשדות, משורטט בזפת. הכובד של התקופהב בה אנו חיים בא לידי ביטוי בבחירת החומר הכבד, השחור והצמיגי - שנחפר ממעמקים, לעומת הקש - שהוא חומר בהיר וקל בו הרבתה להשתמש בעבר.

זכוכית הוא חומר מעניין נוסף ולא שגרתי המככב בתערוכה נוספת במתחם. האומנית הצעירה אליה בלוך שסיימה את בצלאל בשנת 2024, בחרה ליצור חפצים יומיומיים כמו כיסא, שמיכה ומטאטא מזכוכית. בתערוכה תחת הכותר: "בית צף על מים גועשים", שם שנלקח משיר של צרויה שליו, היא בוחרת לערער את היציבות של מושג הבית והחפצים המוכרים הנמצאים בו בכך שהיא משנה את החומריות שלהם. היא ממירה את החומרים מהם הם עשויים במציאות, בזכוכית ובכך מנטרלת אותם מהפונקציונליות שלהם ומהרגשת היציבות והביטחון שהם משרים. זכוכית היא חומר נגיש ומצוי - הסיליקה המרכיבה אותו מהווה חלק גדול מחול. היא מאוד רבגונית, אטומה ושקופה, עמידה או שבירה וצריך מומחיות כדי לעבוד איתה. אבן היא חומר נוסף המהווה בסיס לצילומים מרהיבים של הצלמת נועה בן-נון מלמד. בעזרת צילומיה שנעשו בטכניקות שונות ובמיקומים שונים היא מנסה להעביר אווירה של "בארדו לנד", מונח הלקוח מהאמונה הבודהיסטית ומתייחס לשלב המעבר בין המוות לבין הלידה מחדש. "הוא מייצג מבחינה מטפורית מצבי ביניים וחוסר ודאות. היא ממפה באמצעות צילומיה נופי נפש פוסט אפוקליפטיים. את הצילומים צילמה במספר מיקומים: בטנריף שבאיים הקנריים, לאורך חופים מבודדים באיסלנד ובמוזאון הגאולוגי ברמת השרון.

התבוננות על מיצב הווידאו של רן סלווין "אולונג", מעביר את המתבונן למסע שיט קסום בתאילנד. הנופים והזמן נטמעים בטקסיות של אור וקול. השם אולונג הוא של תה סיני, "דרקון שחור", שעבר תהליך התססה ומהווה גשר בין טעמים עדינים של תה ירוק לטעם החזק של התה השחור. עלי התה הנפתחים ומשתקפים במים מזכירים צורות משתנות של דרקונים ומרמזים על "הטבע המשתנה של ההוויה". ארבע תערוכות המבוססות על חומרים המשנים את התפישה המקובלת ומעידים על המצב הלא ברור בו אנו שרויים עכשיו.