החלום של בנימין נתניהו הוא נורמליזציה עם ערב הסעודית. הוא עובד בשביל זה לפחות בחמש השנים האחרונות והיה משוכנע ב-2020, כאשר נחתמו הסכמי ארבהם, שעוד רגע, ממש, ריאד גם היא תעלה על עגלת הנורמליזציה, ותחתום על הסכמים עם ישראל. האמת היא שהיו לו סיבות טובות לחשוב כך מאז 2017. יורש העצר הסעודי, מחמד בן סלמאן, האיש החזק בממלכה, הוביל מהלכים של חזון 2030 לממלכה, ובכלל זה גם שלום אזורי ונורמליזציה עם ישראל. בנובמבר 2020 אף התפרסם כי נתניהו שהה על אדמת ערב הסעודית ארבע שעות, ונפגש עם יורש העצר בעיירה ניאום.
הזמן כידוע חלף, ושנת 2020 (משבר קורונה עולמי, זוכרים?) נראית היום כמו היסטוריה רחוקה, בוודאי לישראלים שחווים מלחמה אינסופית מאוקטובר 2023. והסעודים? הם כלל אינם ממהרים לחתום על ניירות רשמיים שמכירים בישראל וסוללים את הדרך לנרמול היחסים עד כדי שלום בין שתי המדינות. מצד שני, הממלכה - שלה השפעה על מדינות מפרציות אחרות - לא אילצה את איחוד האמירויות או בחריין לבטל את ההסכמים עם ישראל. אז מה רוצים הסעודים באמת?
החלום הרטוב של משפחת אלסעוד הוא מזרח תיכון ומפרץ פרסי יציבים מבחינה ביטחונית, מה שיבטיח גם שקט בתוך הממלכה ושרידות שלטונית של המשפחה. כדי שזה יקרה, צריך לפרק מכשולים פנימיים כמו רעיונות סותרים לזרם הדתי שהמשפחה מאמינה בו - הווהאביזם. בין אלו, למשל ג'יהאד עולמי, אחים מוסלמים ושיעה, וצריך לפתור סכסוכים במזרח התיכון. אם עד 2011 מדיניות החוץ הסעודית הייתה, ככלל, פסיבית, הרי שהטלטלה האזורית, שינתה אצלם דיסקט והם הפכו להיות מעורבים בסכסוכים (לבנון, סודן, ישראל-פלשתין, סוריה) כדי לרכך את גלי ההדף על הממלכה.
ב-2019, הסעודים הוכו בתדהמה כאשר ארצות הברית, ידידתם המרכזית, לא נחלצה להגן עליהם לאחר מתקפה אירנית על בתי הזיקוק באבקייק. השתיקה האמריקנית הרועמת חייבה אותם להערכת מצב אסטרטגית מחודשת ומאז הם נעים בין וושינגטון, מוסקבה ובייג'ינג. לכל אלו ישנה השפעה ישירה על יחסם לישראל ולשאלת הנורמליזציה. התבוננות עמוקה על מדיניות החוץ של ערב הסעודית כלפי ישראל מאז תחילת 2025 מלמדת כי ירושלים וריאד קרובות זו לזו גאוגרפית, אבל מדינית, הסיכוי להכרה רשמית פוחת למינימום.
רימא בנת בנדר אלסעוד, שגרירת סעודיה בוושינגטון, פרסמה בשבוע שעבר פוסט נוקב שבו הסבירה כי הממלכה לא יכולה לעמוד מנגד לנוכח המצב ברצועת עזה. היא טענה כי 1.9 מיליון פלשתינים עקורים מבתיהם (למרביתם אין, אגב, בית לחזור אליו) ויש הכרח דחוף להתערב להצלתם ולשיקום הרצועה. מדוע? כי מהלך כזה הוא לא רק מוסרי וערכי בעיני הממלכה, אלא משום שהדבר יביא ליציבות גוברת באזור. אפשר כמובן לחלוק על דעתה, אבל כאשר השגרירה הסעודית כותבת, היא בעצם מעבירה את רוח המלך ויורש העצר. ואם זה המצב, ריאד היא לא ממש ליד ירושלים.
יש עוד. והרבה. יורש העצר ושר החוץ, פיצל בן פרחאן, כבר מודים (ומתגאים) שגם הממלכה הסעודית תרמה לשינוי במדינות העולם ביחס להכרה במדינה פלשתינית. ברשתות החברתיות ניתן למצוא טבלאות עידכון - על בסיס יומי - של מדינות שעברו צד בשל השפעה ומעורבות סעודית. הסיבה שסעודיה מעורבת דיפלומטית בעניין פשוטה: מדינה פלשתינית, לצד ישראל, ממש כמו שכתבה השגרירה רימא, היא שינוי מציאות גיאו-מדינית שתייצב את האזור.
מעבר לזה, הסעודים מאוד לא שבעי רצון מהפעילות הצבאית של ישראל בסוריה מאז נפל משטר אסד. בחודשים האחרונים הם פועלים לקרב אליהם את המשטר החדש בדמשק ולהשפיע על מדיניותו באופן שישרת את האינטרסים שלהם בתוך המדינה: ייצוב המערכת השלטונית, קץ לשפיכות הדמים, ושיקום המדינה. נוכחות ישראלית בשטח סוריה מאז דצמבר 2024 אינה מקובלת עליהם והם כבר קראו מספר פעמים לנסיגה ישראלית, גם מהחרמון הסורי. הפעילות הזו בסוריה נעשית גם כדי לרסק התנגדויות של נאמני המשטר הקודם, שנתמכו בידי אירן, שגם אליה מתייחסת סעודיה בבחינת חשדהו וכבדהו.
בסיכומו של דבר התמונה די פשוטה: נורמליזציה עם ישראל היא אינטרס סעודי משום שהיא משרתת מטרות של הממלכה. לנורמליזציה כזו יש מחיר שישראל תידרש לשלם בזירה הפלשתינית. כרגע, המחיר הזה גבוה מדי עבור הדרג הפוליטי בישראל, מה שמותיר את הסעודים בעמדת המתנה. ממש כמו שהם אוהבים: על הגדר, עד שהאיום מופנה כלפי הממלכה.