ביום תענית תשעה באב נהוג לקרוא ממגילת "איכה". כשהגעתי לפרק ג' במגילת "איכה" נעתקתי מהמציאות המרה של ט' באב בשנת 586 לפנה"ס, שנת חורבן הבית הראשון, ומהמציאות הכואבת של שנת 70 לספירה, שנת חורבן הבית הלאומי השני. ברחתי מהאסון של חורבן שני בתים לאומיים ונצמדתי לתמונות של השואה מהמנהרות בעזה, שפורסמו ערב ט' באב. למעשה ראיתי את הסדקים בביתנו הלאומי השלישי ב-ט' באב תשפ"ה. התמונות מאשוויץ-עזה פגעו ביסודות האיתנים של הבית הלאומי השלישי שנבנה בדם וביזע.
אתן את רשות הדיבור ל"איכה" פרק ג', פסוקים א'-ח, שנתנו תיאור נאמן למה שהשתקף במנהרות של עזה תחתית, כשמוזלמן ישראלי אחרי כ-670 ימים כורה את קברו בערב ט' באב תשפ"ה, עצמותיו השבורות והסדוקות זועקות זעקת שבר, הרזון ורוחו הנפולה מרעידות כל אדם הקורא את פרק ג' במגילה. התמונות מעזה זעקו את זעקת פרק ג' בספר "איכה" -
"אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי בְּשֶׁבֶט עֶבְרָתוֹ
אוֹתִי נָהַג וַיֵּלֵך חֹשֶׁך וְלֹא אוֹר...
בִּלָּה בְּשָׁרִי וְעוֹרִי, שִׁבֵּר עַצְמוֹתַי
בָּנָה עָלַי וַיַקֵּף רֹאשִׁי בִּתְלָאָה וְלֹא אֵצֵא, הִכְבִּיד....
גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַוֵּעַ שָׁתַם תְּפִלָּתִי"
כשקראתי את פסוק ט"ו באותו פרק "הִשְׁבַּעְנִי בַּמְּרוֹמִים הרוני לַעֲנָה" חשתי את תחושותיהם של עשרים החטופים שנותרו בחיים, שבלה בשרם, שבר עצמותיהם ונשמתם ירויה וטבוחה כבר 22 חודשים. למענם אנחנו חייבים לדרוש מממשלת ישראל "טוֹב וְיָחִיל ה' לִתְשׁוּעָתִי ה'...אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה". (שם, פסוקים כ"ו-כ"ט ) והתקוה תקרום עור וגידים, אם נוכל לשלם מחירים כואבים כדי לפדות מסבלם את קורבנות המחדל האיום של 7 באוקטבר 2023.