אני מסיים עשרה ימים בארה"ב: בניו-יורק, בוושינגטון די.סי, ובמקומות נוספים. כמי שהתגורר כאן, עשה כאן עסקים, פעל כאן בהסברה למען ישראל משך שנים, אני יכול לקבוע: המעמד של ישראל מעולם לא היה גרוע כל כך. ישראל הולכת ומתבססת כאן כמדינה מצורעת:
- המפלגה הדמוקרטית כבר מזמן אינה איתנו.
- המפלגה הרפובליקנית שבעבר היה אפשר לסמוך על תמיכתה בישראל, אנחנו מאבדים גם אותה.
- אומנם חלק מממשל טראמפ עדיין אוהד את ישראל, בראש ובראשונה בזכות הנשיא דונלד טראמפ עצמו, אך רבים בסביבה הימנית בארה"ב, כולל בתנועת MAGA, מתרחקים מישראל.
- הדור הצעיר, גם הרפובליקני, הרבה פחות אוהד את ישראל.
- אפילו כאלה שהיו חברים שלנו מתקשים להגן על מדינת ישראל.
- קמפיין "ההרעבה" בעזה תפס ממדים עצומים, ולמעשה מבחינת מרבית הציבור האמריקני והמשפיענים השונים, זו כמעט עובדה.
- ישראל נתפסת יותר כנטל וכעול על ארה"ב והאמריקנים.
- יהודי ארה"ב נתונים לגל עכור של אנטישמיות, כמוהו אני לא זוכר בימי חיי. משך שנים הרגשתי שאין באמת מסה של אנטישמיות בארה"ב. עכשיו יש. בחוגים רבים, בשמאל הרדיקלי כמו גם בימין הרדיקלי, היהודים מואשמים בצרות של ארה"ב, במיוחד בבעיות הכלכליות.
- אנטישמים מרבים להשוות את "ההרעבה" בעזה לשואה, וכך להוזיל את זכר השואה. הם פועלים שההאשמה בהרעבה תרדוף את ישראל, את אזרחיה, את חיילינו, לדורות.
- החטופים שלנו שנמקים מרעב במנהרות חמאס כמעט ולא מקבלים כאן תהודה, בוודאי לא בממדים של סיפור "ההרעבה". גם טבח ה-7/10 הולך ונשכח.
מה ממשלת ישראל עושה בנדון? תשובה: רק נזקים נוראים. לדעתי בממשלה עוד לא מבינים את גודל האסון, ולכן כבר שנתיים (!!) שאין לנו מטה הסברה, אין תשובות, אין כלום. גדולי חברינו כאן מתחננים שנעביר להם אינפורמציה, עובדות, תשובות, ולא מקבלים כלום.
הם אפילו לא יודעים למי צריך להתקשר.
אותם האנשים בלשכת ראש הממשלה שהיו אחראים על ההסברה, מסתבר שקיבלו משכורת מקטר (!) שהיא גדולת מרעילי המוחות כנגד ישראל. עדיין אני נדהם, פשוט נדהם, מהאירוע הנפשע הזה. שרי הממשלה (עמיחי אליהו, סמוטריץ׳, ניסים ואטורי, שיקלי) מברברים וגורמים לנו נזקים בלתי נתפסים עם ציטוטים הרסניים שעוד ירדפו את חיילינו בתור לדרכונים במדינות העולם.
וזה לא מעניין אף אחד בממשלה. רק לקושש עוד מחיאות כפיים במרכז הליכוד. אתם באמת חושבים שמה שאתם אומרים בראיונות בארץ לא נקלט בחו"ל?! לא אכפת לכם שאתם תביאו להעמדה לדין של חיילינו? לקשירת ידינו במלחמה? לחרמות על הכלכלה שלנו, על המדע? אין כאן אף מבוגר אחראי?!
לו אנשי התעמולה של נתניהו היו פועלים נגד אויבי ישראל מבחוץ בעשירית מהכישרון, המהירות והמסירות בהם הם מפעילים את מכונת התעמולה כלפי יריביהם הפוליטיים בתוך ישראל, מצבנו היה מדהים. האם יש מה לעשות בעניין? בהחלט. ראשית, לנהל את העסק. שום דבר לא מנוהל. שנית, להקים מחדש מטה הסברה מהיר ומסונכרן כפי שהקמתי בהיותי ראש הממשלה. המטה תיפקד מהר, חזק, מדויק. הכל פורק תחת הממשלה הנוכחית והאנשים המוכשרים עזבו או הועזבו.
שלישית, לרתום את ידידינו בכל מקום: לתדרך אותם, לשמור איתם על קשר רציף, להעביר להם מידע רלוונטי, ומהר. גם אופן ניהול המלחמה חייב לקחת בחשבון את המחירים הללו.
שיטת המריחה מעולם לא הייתה דרכנו במלחמות. ישראל לא חייבת להיכנס במודע לתוך כל מלכודת שחמאס הכין לנו.
ישראל צריכה לספר סיפור חדש, אחר. של עוצמה ושל עשייה חיובית. כל זה חסר סיכוי בממשלה הנוכחית שעוסקת בכוח שלה, בכבוד, בפוליטיקה, רק לא בטובת ישראל. אפשר אחרת. בקרוב.