התחדשות עירונית בפריפריה הינה הרבה יותר מנדל"ן. מדובר ביעד לאומי ראשון במעלה, ובמיוחד בעת המאתגרת שאותה כולנו עוברים. העובדה הידועה לכל שבמהלך 77 שנות המדינה נוצרו פערים גדלים והולכים בין "המרכז העשיר" ל"פריפריה הענייה" אינה גזירת גורל ואפשר בהחלט לצמצם באופן משמעותי את הפערים, זאת אם יינקטו הפעולות הנכונות. אחד האתגרים היותר מורכבים בימים אלה, הוא ליצור מודל נכון שיאפשר הן לרשויות המקומיות בפריפריה והן ליזמים, לקדם בניית מגדלים שיאפשרו לתושבי הפריפריה איכות חיים טובה יותר ויהוו גם אבן שואבת לאוכלוסייה חזקה ממרכז הארץ. נכון להיום נבנים בערי הפריפריה, בגליל ובנגב, בואכה אילת, מאות מגדלים, זאת לאחר שב-77 השנים שחלפו מאז קום המדינה, הנוף האורבני השכיח של מה שכונו אז "עיירות פיתוח", היה של טורים, טורים לרוחב של בנייני שיכון נמוכים, שכונו בשעתו בכינוי הלא מחמיא "בלוקים", ואילו כעת נבנים במקומם מגדלים הדורים, מצוידים לעילא ולעילא, בלובי, מעליות מהירות ושאר מיני פינוקים. בין היתר אישרה לא מכבר הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית קידום כ-15 אלף יחידות דיור במגדלים, שייבנו במקום כ-3,700 דירות שיכון שייהרסו, בכל ערי הפריפריה הפרושות לאורך קו השבר הסורי אפריקני, זאת גם על-מנת להיערך טוב יותר לתרחיש של רעידת אדמה גדולה קרובה. ועם זאת, ובשונה לחלוטין מערי מרכז הארץ, שם יש למגדלים ביקוש גבוה אצל האוכלוסיות החזקות, הרשויות המקומיות בפריפריה מתלבטות כל העת האם לאשר עוד מגדלים בפריפריה, וכך גם היזמים מהססים כל העת להיכנס לפרויקטים של מגדלים, מחשש שלא יהיה די ביקוש בקרב הקהל הרחב.

הסיבות לכך ברורות:

ראשית, החשש הגדול של הרשויות המקומיות הינו שמא המגדלים יהפכו, חלילה, ל"סלאמס" ואפילו "פילים לבנים". שנית, החשש של היזמים הוא בשל העדר התכנות כלכלית, זאת בשל רמות המחירים הנמוכות ביחס למרכז הארץ ולכך שלא יהיו מספיק רוכשים. שלישית, החשש של לקוחות הקצה הוא שמא לא יוכלו לעמוד בנטל האחזקה החודשית שיהיה גבוה פי כמה מזה של דירת השיכון המקורית בה הם מתגוררים כעת. אלה, לטעמי, חששות בהחלט מוצדקים, ולשם כך הייתי מציע את הפתרונות הבאים: אחת, על המדינה, שהאינטרס שלה הוא לחזק את הפריפריה ולהביא אליה אוכלוסייה חזקה, להקצות לרשויות המקומיות בפריפריה תקציבים מוגדלים על-מנת לקדם תשתיות משלימות דוגמת כבישים, מסחר ותעסוקה, מוסדות ציבור שצ"פים ועוד. שנית, בד-בבד להקצות ליזמים שיבנו בפריפריה "סל הטבות משודרג" כולל הטבות במיסוי, פטורים מהיטל השבחה, הגדלת התמורות, קרקע משלימה ועוד. שלישית, לייצר עבור הדיירים (וכבר הועלה רעיון שכזה בעבר הלא רחוק) קרן שתסבסד באופן פרטני את עלויות האחזקה, כך שישלמו דמי אחזקה פחות או יותר בגובה דמי האחזקה ששילמו על דירת השיכון הוותיקות. לסיכום, רצון טוב של מקבלי ההחלטות, משולב בהזרמת תקציבים נכונה וממוקדת, יהפכו במהלך העשור הקרוב, ואלה שיבואו אחריו, את המגדלים לחלק בלתי נפרד מהנוף האורבני של ערי הפריפריה!