לחיילים אסור לסרב פקודה, כל עוד אינה בלתי חוקית בעליל. ולכן, הם צועדים אל משימותיהם בעזה, הגיבורים שלנו, ומבצעים אותן, גם במחיר של אובדן חייהם. גיבורי ישראל.
אבל מה אתכןם, בנות ובני המשפחות שלהם? אני פונה אלייך, האמא שבעוד יומיים תפתח את הדלת למבשרים. וגם אליך, האבא שבשבוע הבא יישבר ליבו לנצח. וגם אלייך, הרעיה, בעוד שבועיים אלמנה, שעולמה יתפרק לרסיסים. ומה על הילדים שלכןם, היתומים החל מעוד חודש, שיצעדו יום אחד אל חופתם בלי אבא לצידם? אתם אלה שעדיין יכולים להציל אותם מגורלם. כי זה לא גורל שמוכתב מהשמיים, אלא מעשה ידי אדם.
למשפחות מותר למחות, מותר להן לעשות כל מה שאפשר כדי להציל את יקיריהן. גם אם זה אומר לצאת בכל הכוח כנגד ממשלה, ששולחת את הגיבורים של כולנו למלחמה לא הגיונית ולא מנוהלת, ומתעקשת על אי-סיומה מסיבות פוליטיות.
אחיותיי ואחיי, אנשי ימין, מרכז ושמאל, מי שהגיבורים שלהןם מחרפים נפשם במלחמה הלא נכונה הזו, אתןם שבאמת נושאים את הנטל העצום הזה על גבכןם, הרבה יותר מכל אחד אחר:
צאו להגן על הגיבורים שלכןם, של כולנו. עשו מה שצריך כדי להציל את חייהם, וגם את החיים שלכןם. אף אחד אחר לא יילחם במקומכןם על חיי היקרים לכןם מכל. אנא מכןם, אל תחכו לנקישה בדלת. אל תתנו לממשלה לשלוח את הגברים שלכןם אל מותם מפני שיש חשש להתפרקות הקואליציה. אל תתנו לפוליטיקה להרוג את החייל האהוב שלכןם.
עכשיו זה עליכןם, בנות ובני המשפחות. עשו הכל כדי לא להתעורר אל הסיוט הנורא הזה - שנקרא שכול - עם לב מרוסק, לא רק בגלל הכאב הנורא, אלא גם כי תהיה בכןם תחושת החרטה שלא פעלתןם כדי למנוע את האסון הפרטי שלכןם, שהוא גם האסון של כולנו.
אפשר למנוע את מותם. זה תלוי בכל אחת ואחד מאתנו. הצילו אותם, לפני שעבורכןם זה כבר יהיה מאוחר מדי.