אבי המנוח אב"א אחימאיר הלך לעולמו לפני שנים רבות. הידיעה על פטירתו נדפסה בהבלטה, ביחוד בעיתון "חירות", ביטאונה של תנועת החירות. בשנים שחלפו, אזכור שמו של אבי היה נדיר, ולעתים הוצמד שמו לרצח חיים ארלוזורוב ז"ל, למרות שאבי ושני חבריו שאף שמותיהם נקשרו לפרשת הרצח, זוכו מאשמת הרצח. אבל שמו של אבי, לאחר הזיכוי, רק הטריד את יריביו האידיאולוגים שחלקו על הזיכוי.
בין כה וכה, אם לדייק, אבי הואשם בהסתה לרצח, ולא במעשה עצמו, אולם השופט-החוקר זיכה את אבי גם מסעיף ההסתה, ואבי הורשע רק בהנהגת "ברית הבריונים", אגודה מחתרתית אך ללא נשק, שהטיפה למאבק למען שחרור ארץ ישראל מעול המנדט הבריטי. בהומור דק, כינה אבי את ספרו על קורותיו בכלא, בכינוי "רפורטז'ה של 'בחור ישיבה' ".
את אבי האסיר, גידפו אסירים שלא ממחנהו הפוליטי וכינו "רוצח". כלומר, התעלמות בולטת מפסק הדין שזיכה את אבי מחלקו כביכול בפרשת רצח ארלוזורוב. אזכור הזיכוי, כהחלטת השופט-החוקר הבריטי, בקושי הוזכר, ועל כן כינה אבי את פרשת האישום ממנה זוכה, בכינוי "עלילת הדם". דמויות בולטות התגייסו להגנת אבי מפני מסכת הסילוף והשקר: למשל, הרב הראשי לארץ-ישראל, הרב קוק וכן זאב ז'בוטינסקי שהשמצת אבי נתפרשה כהרשעת התנועה הרוויזיוניסטית כולה. רק באזכורים צנועים טרחו מעטים להזכיר את עובדת הזיכוי המשפטי. אולם "עלילת הדם" פרצה בסערה שמקורה מתוך מפלגות העובדים, הסוציאליסטים, שנואי נפשו של אב"א אחימאיר.
מה פשר האזכור המפורט למדי, הקשור בפעילותו של אבי? הסיבה: בימים אלה מוקרן בסינמטקים ואולמות ציבוריים, סרט תיעודי ושמו:"אני, אחימאיר". במימון תרומות נדיבות, הופק הסרט על-ידי הבמאי יגאל לרנר. פעילותו הפוליטית של אבי נזכרת רק בצנעה. הבמאי בחר להתמקד באפיון אישיותו של אבי, אידיאולוג, סופר והוגה דעות - לאו-דווקא רק מן התחום הפוליטי - אלא בנגיעות פילוסופיות בקורות העמים. אנו, זאבה, יוסי והח"מ, בתו ובניו של אב"א, שיתפנו את הצופים בתיאור אישיותו.
נדמה לי כי היו צופים בסרט שתמהו: "האם זוהי דמותו של בריון?". אני, למשל, התרגשתי שוב בעת הצפייה בסרט שהוקרן ב"בית גידי" בתל אביב, הלוא הוא מוזאון המנציח את לוחמי האצ'ל. "בית גידי" קרוי על שמו של גדעון פגלין, מי שהיה קצין המבצעים של האצ"ל. וזירת ההקרנה, "בית גידי", הייתה כה טבעית, ושלובה ברוחו של אב"א.
לא לי לפרט את דעתי על איכות היצירה הקולנועית, שממוקדת באישיותו של אבי. אב"א לא היה נואם חוצב-להבות, אלא אימץ שיח של אינטלקטואל, המשוחח, ובשום אופן לא מטיף, עם צופי הסרט. כאשר אני מתבקש לספר על אבי, איני שוכח לציין: "למזלנו, אבי לא היה ח"כ". הסרט "אני, אחימאיר" נמצא בחזית, חזית המאבק של הניסיון להעלים מן ההיסטוריה הציונית את אישיותו ופועלו של אבי המנוח.