מה זה, שהעולם מאביס בלי סוף את העזתים? כמה עוד טונות של מזון יוכנסו לרצועת עזה? כמה עוד משאיות עמוסות בכל טוב ייכנסו ומאות מצנחים ינחתו? דומה כי יותר משדואגים לעזתים - מתריסים בכך נגד ישראל. רוצים להמחיש את גודל ה"רעב" ולהמאיס עוד יותר את ישראל ולבודדה. והאבסורד הגדול - רוב המשאיות העמוסות מגיעות מישראל. במאבק ההסברתי כבר כשלנו. כל שנעשה מעתה לא ישכך את ההפגנות, התקיפות, הכרזות נגד ישראל וישראלים. דבר אחד צריך לשוב ולעשות - להראות שוב ושוב את זוועות 7 באוקטובר הארור - מי תקף, מי פלש, מי רצח, מי אנס, מי שרף. דומה, שזוועות היום הנורא ההוא כבר נשכחו והעולם התהפך על הצד המתגונן. לכמה שעות, לכמה ימים, שוב היינו תחת רושם הזוועות שמעולל החמאס. ראינו את רום ברסלבסקי ואת אביתר דוד - ברזונם, ביגונם, כשהם ממש על סף מוות. מי להם דואג, לחטופינו האומללים? על מי מהם חושב העולם הנאור? ולמה ישראל נכנעת ללחץ הבינלאומי ומעבירה סיוע לעזתים הפורעים? עברו יומיים והשניים הנמקים במנהרות, ירדו מהכותרות. שוב נשכחו. בשמי עזה מצנחים עמוסים כל טוב יורדים ארצה, לרווחת האספסוף והטרוריסטים. במקום לתת להם חכות, נותנים להם דגים. עד מתי? יאיר נתניהו - די! אתה יושב לך במיאמי הרחוקה ומחלק לנו ציונים? אי-אפשר להינתק מהמחשבה שבשם אביך ראש הממשלה, אתה מדבר בלי מעצור. עובדה: אין הוא אוסר עליך להתבטא כאוות נפשך. טלי גוטליב - די! די להתפרע בכל פורום, להתפרץ בכל ישיבה, גם אם אין להכחיש שדברים נכונים את משמיעה, לעתים. מה עשתה מצרים למען עזה? - כלום. הכל דיבורי סרק. התיווך שלה ושל קטר לא הוביל לשום מקום. יתר על כן, אל לנו לשכוח, כי רוב האמל"ח הגיע לחמאס ממצרים, במנהרות מתחת ציר פילדלפי. את מצרים לא באמת מטריד מצב העזתים. היא שונאת אותם. היא אינה מוכנה לקלוט אפילו פליט אחד. אבל הנשיא א-סיסי, מצטרף למקהלת המאשימים אותנו ב"פשע הרעבה". בינתיים הוא מתגבר את כוחותיו בסיני, מתמרנים בניגוד להסכמי השלום עם ישראל. מה מחפש הנשיא בהרצוג במדינות הבלטיות? האם לפחות הרים טלפון לאיש היושב בארמון האליזה לנזוף בו קשות על האנטישמיות שהוא מעודד בפריז וברחבי צרפת? כן, כן - אדון מקרון, מעודד החמאס. כחבר מועצת העיתונות, אני מתנגד נחרצות לסגירת תאגיד השידור או גלי צה"ל. את התחנה הצבאית יש להפריט, לבל תהיה חלק מצבא ישראל הממלכתי. התאגיד מקרין תוכניות חשובות, שערוצים מסחרים לא יתנו להן במה. אבל אי-אפשר שלא לשאול: אם התאגיד נתמך בידי כספי ציבור - מדוע גם בו ישנן פרסומות רבות הגוזלות ממעט הצופים זמן רב? שמא יוכל להתקיים עליהן בלבד ולקרעי לא תהיה יכולת לסוגרו? ומדוע התאגיד חוטא אף הוא בביקורת לא פרופורציונלית על הממשלה? ידיעה אתמול בחדשות רשת ב': ראש הממשלה לשעבר בנט אמר.... ושוב - ראש הממשלה לשעבר בנט אמר.... ראש הממשלה לשעבר בנט הוסיף... ראש הממשלה לשעבר בנט... התקשורת לא רק מדווחת על חדשות, אלא גם יוצרת אותן. לרוב במגמתיות בלתי מוסתרת. די ללבות בתקשורת את המחלוקת בין ראש הממשלה לרמטכ"ל! מחלוקת לגיטימית, עניינית, שלא תוביל לפיטורי או התפטרות רב-אלוף זמיר. באירן אנשי תקשורת ותרבות תומכים במנהיג העליון ובמדינתם ללא כל סייג, בישראל אנשי תרבות (תרבות?) משתפים פעולה עם הקמפיין העולמי ושל הארץ להאשמת ישראל בהרעבה ובפשעים ברצועת עזה. גם לביקורת - אפילו מוצדקת, וזה לא המקרה - יש גבול, יש אחריות, בוודאי במצב הלחימתי שהמדינה שרוייה בו והאנטישמיות גואה. אבל אז איך יקבל דוד גרוסמן במה בעיתונות חוץ? את יריב לוין שלנו, העיקש, האמיץ, העומד על דעתו - תוקפים שוב ושוב. אבל את לוין השני, עמירם, מעלים על נס כשהוא מגדף בקיצוניות את ראש הממשלה ואינו בורר מילותיו. הוא וכמותו עוד לשעברים, מנופחים מרוב חשיבות עצמית.