היסטוריה של ממש, וסוף-סוף רוחות של שלום ולא של מלחמה - וכאחד שסיקר כבר שנים את הסכסוך המר והנורא הזה בין ארמניה לאזרבייג׳אן, שגבה מחירים כבדים, אני ממש שמח לצפות בזה. מעבר לזה, אני חייב לציין שאני גם קצת מקנא מהזווית הישראלית. הטקס בבית הלבן היה מסוג האירועים שמעוררים שמחה ותקווה, ומספיק היה לשמוע את ההצהרות של הנשיא טראמפ ואורחיו, הנשיא האזרי אילהם אלאייב ור"מ ארמניה ניקול פשיניאן, כדי להבין זאת. הם חתמו על ההסכם ביחד עם הנשיא טראמפ, שהיה נבון מספיק בחודשים האחרונים למנף את המו"מ הישיר ביניהם לטובתו, וכך נולד הטקס בבית הלבן, על-אף שהצדדים ניהלו ביניהם מו"מ ישיר מזה תקופה ארוכה, ללא סיוע מתווכים. הנשיא טראמפ הצהיר בדבריו שמנהיגי המדינות חתמו על הסכם שלום שיביא להפסקת הלחימה בין המדינות "לתמיד". בהצהרה משותפת בבית הלבן, עם שני המנהיגים לצידו, ציין טראמפ: "הן נלחמו במשך יותר מ-35 שנה בסכסוך מר שהביא לסבל עצום. עם ההסכם הזה, סוף-סוף הצלחנו לעשות שלום". טראמפ גם ציין שבמסגרת ההסכם התחייבו המדינות לקיים מסחר ויחסים דיפלומטיים, לאפשר מעבר בין אחת לשנייה ולכבד את הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של כל אחת מהן. ר"מ ארמניה ניקול פשיניאן הודה לטראמפ ואמר: "אנחנו פותחים פרק של שלום, שגשוג, ביטחון ושיתוף פעולה כלכלי בדרום הקווקז". הנשיא אלאייב אמר: "נהפוך את הדף של עימותים קשים ושפיכות דמים, ונספק עתיד מזהיר ובטוח לילדינו". הנשיא טראמפ גם הודיע על הסרת ההגבלות על שיתוף הפעולה הביטחוני בין אזרבייג'ן לבין ארה"ב". בנוסף הודיע טראמפ על הקמת "דרך טראמפ לשלום", שתעבור בשטח ארמניה ותחבר בין אזרבייג'אן למובלעת נחצ'יבאן, שנמצאת תחת ריבונות אזרית אך מופרדת משטח אזרבייג'אן על-ידי שטחה של ארמניה וגובלת בטורקיה. אחת הנקודות החשובות ביותר בהסכם היא העובדה שארה"ב תקבל ל-99 שנה את הזכות להפעיל את מסדרון התעבורה החשוב הזה, ולמעשה תהיה הגוף שיפעיל ויפקח על מסוף מעבר הסחורות. זה מבטיח כמובן מעורבות אמריקנית חשובה ויציבות. האירוע הזה כולו, וכמובן ההסכם עצמו, מהווים סנוקרת בפרצופו של הנשיא פוטין, ופגיעה משפילה במעמדה האיזורי של רוסיה בכל אזור דרום הקווקז. הסכם השלום הזה הושג לאחר חודשים של מו"מ ישיר בין באקו לירוואן, שלא רצו ולא אפשרו שום מעורבות רוסית. כל זה לא יכול היה כלל לעלות על הדעת עד לפני שלוש שנים וחצי. רוסיה הייתה תמיד הגורם המאזן לכאורה, שאץ רץ לתווך בכל התפרצות אלימה בין שתי המדינות - ולגזור קופון נאה. כך למשל הרוסים מכרו במשך שנים ארוכות מערכות נשק לשני הצדדים, והן השתמשו בהן זו נגד זו, עד שהמתווכת, רוסיה כמובן, עצרה את ההסלמה. וכך קרה פעמים רבות. העובדה שרוסיה לחלוטין מחוץ לתמונה, בהסכם שמשפיע ישירות על המצב בחצרה האחורית, ועוד דוחף את שתי המדינות לזרועות ארה"ב והמערב לשנים ארוכות קדימה - זו תבוסה אסטרטגית של ממש עבור פוטין והאינטרס הרוסי. בבאקו צריכים לשלוח זר פרחים עצום לקרמלין, שכן ללא המלחמה באוקראינה סביר מאוד להניח שלא היו נוצרות הנסיבות שהיו מאפשרות את הבשלתו של הסכם השלום הזה. המנצח הגדול של ההסכם הזה הוא כמובן הנשיא האזרי אלאייב, ולצידו טורקיה. לרה"מ הארמני פשיניאן יש אומץ רב, אבל בבית פנימה לא כולם מרוצים מההסכם והוויתורים של מנהיגם. גם הנשיא טראמפ כמובן הצד המרוויח והמנצח, ואילו פוטין, מהסיבות שכבר פירטתי - המפסיד הגדול. ברכות חמות וכנות לעם האזרי ולעם הארמני על הסכם השלום ופתיחת עידן חדש של שגשוג ושותפות.