על קרבות השרטוט מחדש של מחוזות הבחירה בארה"ב. ובקיצור, מלחמת הג׳רימנדרינג של 2025. קצת ארוך, אבל חשוב - בכל עשור עורכת ארה"ב מפקד אוכלוסין (האחרון נערך ב-2020) שע"ב תוצאותיו, היא מחלקת מחדש את כמות ומפת מחוזות הבחירה לבית הנבחרים. מדינות מסוימות שנהנו מגידול באוכלוסייה מקבלות ייצוג נוסף בבית הנבחרים (וכפועל יוצא, בכמות האלקטורים שלהן בבחירות לנשיאות), אחרות מאבדות. בנוסף, המיפוי הפנים-מדינתי של האוכלוסייה, על פלחיה הדתיים, מגדריים, אתניים וכו׳ - מתעדכן. והכי חשוב, על בסיס המפקד נדרשות מדינות, בעיקר כאלה שאיבדו או הרוויחו ייצוב, לבצע חלוקה מחדש, עדכנית, של מחוזות הבחירה שלה. הרציונל פשוט: האוכלוסייה גדלה או קטנה, זזה, מתעדכנת באופיה ובהתאם, יש לוודא שהיא מיוצגת היטב. הפרקטיקה של שרטוט מחדש נקראת בפשטות Redistricting. כלומר, שרטוט המחוזות מחדש. שרטוט המחוזות מחדש אמור היה, בתיאוריה, להיות כלי חיובי, שיאפשר ייצוג טוב ומדויק ויוודא שההליך הפוליטי ראוי ואיכותי. בפועל, נוצר פתח לתהליך המכונה ג׳רימנדרינג (שילוב של ג׳רי וסלמנדר, על שם צורתם ה... מוזרה, של חלק מהמחוזות ששורטטו בזמן כהונתו של הפוליטיקאי אלברידג' גרי ב-1812, שהיו מוטים במכוון כדי לתת עדיפות למפלגתו). במסגרת התהליך, המפלגה שבשלטון משרטטת את גבולות מחוזות הבחירה באופן שמבקש להבטיח לעצמה יתרון. כך מפלגות מייצרות השפעה לא הוגנת על מהות הייצוג הפוליטי בדמוקרטיה ומעצבות את הרכב הנבחרים לפי אינטרסים, לפעמים בניגוד לרצון רוב האזרחים, ובכך פוגעות בעיקרון השוויון ובאמון הציבור בתהליך הדמוקרטי. כיום ישנן יוזמות שנועדו לצמצם את ההליך, בין היתר באמצעות העברת הסמכות לשרטוט מחדש לוועדות לא מפלגתיות במדינות כמו קליפורניה וניו-יורק, אבל ברוב ארה"ב (39 מ-50) השלטון עדיין בוחר את מצביעיו, לפחות ברמת בית הנבחרים. זינוק לזמננו: בשנים 2022-2021 נערך סבב השרטוט מחדש האחרון, במסגרתו כמה מדינות כמו טקסס, פלורידה, אוהיו (רפובליקניות) ואילינוי (דמוקרטית) היו מאוד לא הוגנות, בעוד אחרות כמו ניו-יורק, קליפורניה, וושינגטון, מינסוטה (דמוקרטית) ואלבמה (רפובליקנית) היו בסה"כ הוגנות בחלוקה. בזאת, חשבנו, הגיע לקיצו סבב - וניפגש שוב ב-2031. טעות. על-רקע התקדים ההיסטורי לפיו מפלגת השלטון נוטה לאבד מושבים בבחירות האמצע (אובמה איבד 63 ב-2010, טראמפ איבד 40 ב-2018), חוסר שביעות הרצון הכללית מתפקודו - ורצונו הכללי בעיצוב-מחדש של כללי המשחק לטובתו בכל אמצעי אפשרי (לרבות קריאות תיגר על תקדים משפטי, חקיקה מדינתית ופדרלית והחוקה עצמה), דונלד טראמפ החל בשבועות האחרונים לקדם רעיון חדש, לפיו על מדינות שונות לשרטט כבר עכשיו - באמצע תקופת המפקד, כאמור - את המפות שלהן, כדי למקסם את הפוטנציאל של המפלגה הרפובליקנית בבחירות האמצע בעוד שנה וחצי ולמנוע התרסקות אלקטורלית שתעלה לממשל הנוכחי בשליטה בבית הנבחרים. וכשטראמפ קורא, המפלגה מתיישרת. זה התחיל בטקסס, שם טען טראמפ שהמפה - שכבר עכשיו נותנת לרפובליקנים יתרון (25-13, למרות שהמאזן באחוזים הוא 58-40 בבחירות האחרונות לבית הנבחרים) צריכה להתעדכן כדי לוודא שהרפובליקנים מקבלים עוד חמישה מושבים על חשבון הדמוקרטים. אגב, זו לא קביעה חסרת ביסוס באקלים הפוליטי הנוכחי: מחקר של 538 ז"ל קבע ב-2022 שההטיה של המפה כפי שעוצבה באותה שנה, ברחבי ארה"ב, אומנם מוטה לטובת הרפובליקנים - אבל בפער הקטן ביותר מאז 1996 (!).

משיבים מלחמה

על כל פנים, המושל הרפובליקני של טקסס, גרג אבוט, מיהר ליישר קו ובתי הנבחרים של המדינה שבשליטת המפלגה הציעו לבקשתו מפה חדשה שעושה בדיוק את זה. איך? על-ידי (1) פירוק מחוזות דמוקרטים ושילוב חלקים מהם במחוזות אחרים עם רוב רפובליקני (פרקטיקה המכונה cracking), (2) ב׳דחיסת׳ מצביעים דמוקרטים למחוזות מעטים שמשורטטים בקפידה (packing). התוצאות אבסורדיות, כמובן: למשל, פרבר אחד של אוסטין, הבירה הליברלית של המדינה, חולק לפי המפה החדשה מחוז עם אזור כפרי ברובו שמרוחק ממנו כ-450 קילומטר. במקום אחר, הנציגה הדמוקרטית ג׳סמין קרוקט, שנחשבת לאחד מהנציגות היותר מצליחות של המפלגה המבולבלת ואובדת העצות, שורטטה אל מחוץ למחוז שהיא עצמה מייצגת (כלומר, הכתובת שלה כבר לא במחוז שבו הייתה). הדמוקרטים ניסו להשיב מלחמה ברמה המקומית והארצית גם יחד, אם כי כרגע מדובר במאמץ לא-מרוכז: ברמת המדינה, חברי הבית הדמוקרטים החליטו להימלט ממנה על-מנת שלרפובליקנים לא יהיה מניין (quorom) מספק במליאה להצבעה - מה שהוביל להגשת כתבי אישום, פתיחה בחקירה ושיסוי ה-FBI בהם על-ידיהמושל (!) בשעה שמושלים דמוקרטים כמו ג׳יי בי פריצקר באילינוי וגאווין ניוסום בקליפורניה מספקים להם ׳מחסה׳ ומבטיחים להסתיר אותם, במיני-מלחמה שמרגישה יותר כאילו נלקחה ממשטר דיקטטורי מאשר דמוקרטיה משגשגת. ברמה הלאומית, בהובלת ניוסום, החליטו כמה מושלים דמוקרטים להשיב מלחמה עם הצעות משלהם לשרטוט מחדש של המפות כך שתספקנה לדמוקרטים תוספת מושבים לפי אותו היגיון מארגן. בקליפורניה, למשל, הציע ניסיום שרטוט מחדש שיעביר מושבים לדמוקרטים (שגם ככה שרטטו את המדינה באופן מאוד מוטה לטובתם - 43 מ-52 מושבים עם 60% 18/ זמן קצר אחריו הודיעה מושלת ניו-יורק קטי הושול, שמדינתה מחלקת מצביעים ע"ב ועדה לא פוליטית, שתשקול שרטוט מחדש גם שם (מפות שמחלקות את המדינה באופן שערורייתי שמבוסס על היתרון הדמוקרטי בעיר ניו-יורק כבר מופצות ברשת). טראמפ לא איחר להגיב: הוא קרא למושלי מדינות רפובליקניות אחרות, ממיזורי (כרגע 6-2) דרך אלבמה (5-2, עם לפחות מחוז אחד ששורטט כדי להעניק לקהילה השחורה שמהווה 26% מהאוכלוסייה ייצוג נוסף, דרישות חוק זכויות ההצבעה מ-65׳) ועד אינדיאנה לנקוט פעולות דומות, ומושלים אחרים כמו רון דה סנטיס בפלורידה כבר יזמו מהלכים כאלה על דעת עצמם. לאן כל זה הולך? זו שאלה מורכבת. בטווח הקצר, לא בטוח שמלחמות הג׳רימנדר טובות לדמוקרטים. העובדה שיותר מדינות (23) נהנות מטריפקטה שלטונית רפובליקנית (מושל, בית נבחרים וסנאט) מאשר דמוקרטית (15 בלבד), בתוספת הפיזור הדמוגרפי הרפובליקני שנרחב יותר מהדמוקרטי (ליברלים נוטים להתרכז בערים או בפרברים), פירושה שלרפובליקנים יתרון במלחמת שרטוט גורפת. מאידך-גיסא, בטווח הבינוני והארוך, הן העובדה שהמהלך הרפובליקני הנוכחי פוליטי במובהק (ומשקף פחד מהפסד, שהיתכנותו הולכת וגדלה לאור הפחדנות הזו), הן העובדה שהדמוקרטים החליטו להפסיק לשחק ׳נחמד׳ והחלו להילחם באותם הכלים - במהפך מוחלט מהסיסמה ההיא של מישל אובמה, when they go low we go high - מסמלות אולי את ראשיתו של קאמבק מצידה של המפלגה שלא רק הפסידה את הבחירות לנשיאות ב-24׳ אלא נדמה שהפסידה גם את זהותה. וגם, לפחות אדם אחד מרוויח פוליטית מקרב ראש-בראש (שלישי בחצי שנה) עם טראמפ ונראה כרגע כמו אחד הדמוקרטים היחידים שמבין את גודל האירוע: המושל ניוסום, שבוודאות ירוץ לנשיאות ב-2028. ולסיום, סרטון בונוס (שנוצר בהשראת התקווה לקאמבק דמוקרטי) שעשוי ב-AI, אבל הוא... דרמטי מספיק כדי שאשתף כאן.