לֶחֶם הַחֵרוּת / אביבה גולן

פַּעֲמוֹנֵי בְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת מְצַלְצֵלִים בִשְׁעָרַייִךְ, כְּשֶׁאַחִים מְבָרְכִים לְשָלוֹם בִּירוּשָׁלַיִם. אֶת לֶחֶם הַחֵרוּת בְּאַהֲבָה אוֹפִים. שְׂדֵה הַנִיצָּחוֹן הוּא שְׂדֵה חִטִּים. מִי יִתֵּן וְתַאֲמִינִי חֶמְדַּת אַרְצִי, זָבַת תִּירוֹש לְחַיַּיִךְ, בְּנִיגּוּן וַגִיל שִׁירַת הַלֵּל לְנֶצַח יִשְׂרָאֵל. בשירונט כתוב השיר המוּשר בצורה מעט שונה: לחם החרות מילים: אביבה גולן, לחן: טל אופק אֶת לֶחֶם הַחֵרוּת בְּאַהֲבָה אוֹפִים כְּשֶׁשְׂדֵה הַנִיצָּחוֹן הוּא שְׂדֵה חִטִּים הבית השני בשיר הפך לפזמון של השיר. נוספו שתי אותיות מחברות "כְּשֶׁ". בשיר אומרים כאשר שרים בית זה פעם נוספת: "אֶת לֶחֶם הַשלום". פַּעֲמוֹנֵי בְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת מְצַלְצֵלִים בִשְׁעָרַייִךְ כְּשֶׁאַחִים מְבָרְכִים לְשָלוֹם בִּירוּשָׁלַיִם הבית שהיה ראשון בשיר המקורי נהפך לבית השני. מִי יִתֵּן וְתַאֲמִינִי חֶמְדַּת אַרְצִי זָבַת תִּירוֹש לְחַיַּיִךְ בְּנִיגּוּן וַגִיל שִׁירַת הַלֵּל לְנֶצַח יִשְׂרָאֵל המילים "לְנֶצַח / יִשְׂרָאֵל" שנכתבו במקור בשתי שורות שונות חוברו בשיר המושר.

אהבת ירושלים

המשוררת והפזמונאית אביבה גולן כתבה שירים רבים על העיר ירושלים שאותה היא מאוד אוהבת. לכבוד יום הולדתה שחל ב-ד' באב בחרתי לנתח את השיר "לֶחֶם הַחֵרוּת" העוסק בירושלים. השיר אופטימי ומתאר זמנים טובים ועת שלום בעיר ירושלים. ייתכן שהמצב בעת כתיבת השיר עדיין אינו כזה, אך המשוררת רואה את הדברים כביכול הם ממש מתרחשים.

מבנה השיר

השיר בנוי משלושה בתים. בכל אחד משני הבתים הראשונים יש ארבע שורות ובבית השלישי יש חמש שורות. בשיר המוּשר גם הבית השלישי הוא בן ארבע שורות. שני הבתים הראשונים כתובים בזמן הווה "מְצַלְצֵלִים", "מְבָרְכִים", "אוֹפִים", והבית השלישי הוא בעתיד "מִי יִתֵּן וְתַאֲמִינִי".

בית א':

בבית הראשון בשורות טובות רבות נשמעות בעיר על-ידי פעמונים שמצלצלים. שאלה למחשבה: מה הם הפעמונים המצלצלים בשערי העיר ירושלים? תשובה אפשרית - כמו שיש פעמון בדלת של בית כך יש פעמונים בשערים. כיום משפחות רבות חרדות מכל דפיקה (או צלצול) בדלת כאשר בן-משפחה בצבא וחוששים מבשורה רעה שעלולים לבוא ולהודיע להם. בניגוד לכך הפעמונים המוזכרים בשיר משמשים ל"בְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת". אחים מברכים זה את זה לשלום. האחים אינם רק אחים ביולוגיים אלא בני אדם שמברכים זה את זה. יש פה ערך חשוב של אחווה והתחשבות בזולת. קיבלו בסבר פנים יפות את העולים לרגל לירושלים בשלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות וגם קיבלו את פני מביאי הביכורים לבית המקדש, תוך תהלוכה חגיגית וליווי של כלי נגינה. כשהתקרבו מביאי הביכורים לירושלים, היו יוצאים חשובי העיר לקבל את פניהם בברכת שלום ייחודית: "אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם [נוסח אחר: בֹּאֲכֶם] לְשָׁלוֹם" (משנה ביכורים פרק ג', משנה ג').

בית ב':

בבית השני של השיר אופים לחם שמסמל חֵרות של אנשים, היכולים לפעול ולהכין לחם שיהיה אוכל בשפע לכולם. בבית המקדש בירושלים נאפה בכל שבוע "לחם הפנים". הלחם נאפה באהבה, עניין המזכיר את הפרסומת של חברת "צבר": "חומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל". כאשר מבצעים מטלה כלשהי מתוך רגש של אהבה - חשים בכך. בסדרה "קרובים קרובים" אמרה ליאורה: "את כל הלב השקעתי במרק הזה". אנו רגילים לביטוי "שדה הקרב" ויפה השימוש המיוחד בביטוי "שְׂדֵה הַנִיצָּחוֹן". ומה מסמל את הניצחון? החיטה שצומחת וממנה אפשר לאפות לחם שהוא חיוני ובסיסי לקיומם של בני האדם. החיים ממשיכים, כדי לחיות חובה לאכול. מילים אלו הזכירו לי באסוציאציה שירי משוררים נוספים שכתבו על הנושא: דורית צמרת שכתבה את השיר "החיטה צומחת שוב", ובמלחמת "חרבות ברזל" כתב אסי סתיו את השיר "שיבולים": "שדה הקרב יהפוך לשיבולים".

בית ג':

הבית השלישי נותן תחושה שהדברים הללו טרם קרו, אך יש להאמין שכך יהיה. המשוררת פונה לעיר ירושלים ואומרת לה: "הלוואי שתאמיני". האמונה היא עוגן חשוב שנותן כוחות רבים תמיד וגם בעת קושי. הדיבור הוא לירושלים בלשון נקבה. זו האנשה, כאילו העיר היא אדם שאפשר לדבר איתו והוא מאמין ומקווה שיקרו דברים טובים. "חֶמְדַּת אַרְצִי" כינוי אוהב לעיר ירושלים, שהיא מקום חמוד מאוד בארץ ישראל. מנחם מנדל דוליצקי כתב: "צִיּוֹן תַּמָּתִי, צִיּוֹן חֶמְדָתִי". "זָבַת תִּירוֹש" דומה לכתוב בפסוק "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". הרב ראובן מרגליות פירש ש"חָלָב" הוא יין לבן. ייתכן שהמשוררת הכירה פירוש זה וכתבה שבארץ יש הרבה "תִּירוֹש". הרב פירש כך כי היה לו מוזר שלא הוזכרה הגפן שמצויה בארץ ישראל, בפסוק בו מדובר על שבעת המינים. יש בארץ יין רב ועם היין נשתה "לְחַיַּיִךְ" ובניגון ובשמחה נשיר "שִׁירַת הַלֵּל לְנֶצַח / יִשְׂרָאֵל". לשורש נ.צ.ח. יש משמעות של ניצחון וגם משמעות של נצחיות. עם ישראל הוא "עם הנצח" וגם ה' מכונה "נצח ישראל". מקור הביטוי הוא מהפסוק "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל, לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם" (שמואל א', ט"ו, כ"ט).

רמזים בשיר

השיר עוסק בעיר ירושלים ויש בו גם רמזים לחג שבועות ב"לֶחֶם הַחֵרוּת בְּאַהֲבָה אוֹפִים" וגם ב"חִטִּים". יום ירושלים חל ב-כ"ח באייר והוא קרוב לחג שבועות שחל ב-ו' בסיוון עליו נאמר: "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות ל"ד, כ"ב). הקרבת שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בבית המקדש על-ידי הכוהנים היא מצווה ייחודית לחג השבועות, המסמלת את ראשית קציר החיטים. בפסח, הייתה גאולה גופנית כאשר יצאו ממצרים, בשבועות הייתה גאולה רוחנית כאשר קיבלו את התורה. בין פסח לשבועות יש שבעה שבועות של "ספירת העומר". ספירה זו, החלה מיד לאחר היציאה לחירות פיסית, ויש בה ציפייה של הכנה לקבלת התורה שהיא חירות רוחנית. רק בקבלת התורה הושלמה יציאת העם לחירות. רק כך אנו זוכים להיות "נֶצַח יִשְׂרָאֵל".