משה דיין, דמות מוכרת בהיסטוריה הישראלית, הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל ובהמשך חבר כנסת ושר חקלאות, ביטחון וחוץ בממשלות ישראל, היה ידוע גם כאספן עתיקות. את ממצאיו שמר לרוב דיין לעצמו, כך שלמעשה היה שודד עתיקות. דווח כי דיין השתמש במעמדו כאיש צבא בכיר ובהמשך כשר כדי להשיג עתיקות, ואף השתמש במסוקים צבאיים כדי להרים סרקופגים. לאורך השנים היה ידוע לכל כי דיין עוסק בחפירת ובאיסוף עתיקות תוך הפרת חוק העתיקות. למעשה עסק בשוד עתיקות לאור יום. כנגד דיין הוגשו לא מעט תלונות על הפרת חוק העתיקות, שלא טופלו, ועל אף שהדברים היו ברורים וידועים נגד דיין ככל הידוע לי מעולם לא הוגש כתב אישום בבית משפט בגין עבירות הקשורות בהפרת חוק העתיקות. מעניין שדווקא בעבירת תנועה החליטה הפרקליטות להגיש נגד משה דיין כתב אישום בבית המשפט בעוד הפרקליטות התעלמה לאורך שנים מהגשת כתב אישום נגד דיין בגין עברות חוזרות ונשנות של חוק העתיקות.

כתב אישום נגד דיין בגין עבירות תנועה

הפרקליטות הגישה נגד משה דיין כתב אישום בגין עבירות תנועה ובשל מעורבותו של דיין בתאונת דרכים. וזה סיפור האירוע שנעלם מדף ההיסטוריה ןלא מוזכר ולו ברמז בביוגרפיה של משה דיין. ב-20 בנובמבר 1958 נהג דיין בג'יפ בכביש נתניה בית ליד ולא עצר ליד שלט -תמרור המורה עצור. כתוצאה מכך התנגש הג'יפ באוטובוס. משה דיין שנהג ברכב והיושב לידו בג'יפ נפצעו קל. לשני כלי הרכב נגרם נזק. נגד משה דיין הוגש כתב אישום בשני סעיפים. האחד אי-עצירה בתמרור עצור ובסעיף השני נאשם דיין בנהיגה לא זהירה. משפטו של דיין, שמונה לשר החקלאות בסוף 1959, נערך ביולי 1960 בבית משפט השלום בפתח תקוה בפני שופט השלום בעיר אהרון קידרון. לשאלת השופט אם הוא מודה באשמה השיב השר דיין כי הוא מודה בסעיף הראשון - אי-עצירה בתמרור עצור - וכופר בסעיף השני - נהיגה באי זהירות. נציג התביעה ז. לנגר טען בדברי הסיכום כי לפי החוק חייב השופט לשלול את רישיונו של הנאשם לתקופה של שלושה חודשים לפחות מכיוון שבתאונה נפצעו נוסעים ונגרם נזק לרכב. הסניגור עו"ד שלמה תוסיה כהן, טען כי נהג האוטובוס שימש גורם מסייע לתאונה וביקש להסתפק בשלילת רישיונו של משה דיין על תנאי, מאחר שהעבירה נעברה זמן קצר בלבד לאחר שהתקנה נכנסה לתוקפה.

שלילת רישיון לשלושה חודשים וקנס בסך 120 ל"י

מאחר שהתובע במשפט הודיע כי אין בידו ראיות להוכחת סעיף האישום השני נגד דיין - נהיגה באי זהירות - החליט השופט להרשיע את דיין רק בסעיף האישום הראשון בלבד, אי-עצירה בתמרור עצור וגזר על דיין שלילת רישיון לשלושה חודשים וקנס בסך 120 ל"י. בפסק דינו ציין השופט כי הנאשם הוא משכמו ומעלה ובעל תפקיד רם וככזה הוא חייב לשמש דוגמה ומופת. השופט ציין כי בגזר דינו כי התחשב ב"24 שנות נהיגה של דיין ללא כל דופי" ואת העובדה שלא ניצל חסינותו כחבר כנסת והממשלה והתייצב לפני כס המשפט. בסיום המשפט מסר השר את רישיון הנהיגה לידי התובע.