בימים אלה אנו מציינים את יום תשעה באב, יום חורבן שני בתי המקדש שלנו. יום זה נקשר במהלך השנים לעוד כמה אירועים קשים בתולדות עם ישראל: חטא המרגלים, נפילת ביתר, ועוד. ובימינו, יום זה מקדים רק במעט את ציון יום השנה ה-20 לגירוש היהודים מבתיהם ברצועת עזה ובצפון השומרון, גירוש אכזרי ואווילי שהכשיר את הקרקע לאירועי השנתיים האחרונות, מאז שבעה באוקטובר.
הכל אומרים תשעה באב. איש אינו אומר תשיעי לאב. הצורה התקנית, בכל רובדי השפה העברית, היא מספר מונה, האות ב', ושם החודש: על כן אומרים תשעה באב, ולא תשיעי לאב, וגם לא תשעה לאב, וגם לא תשיעי באב. על כן אומרים שבעה עשר בתמוז, או עשרה בטבת, ולא אף צורה אחרת.
הכל אומרים תשעה באב. איש אינו אומר תשיעי לאב. על כן יש לומר שבעה באוקטובר, ולא שביעי לאוקטובר, ולא שבעה לאוקטובר, ולא שבעה באוקטובר. כאמור, דרכה של העברית היא: מספר מונה (תשעה, שבעה, וכו'), האות ב' (ולא ל'), ושם החודש (אב, אוקטובר, וכו'). ציון יום תשעה באב צריך להוביל לדיוק בצורה התקנית גם של התאריך הנורא, שבעה באוקטובר.
מעבר לתקלה לשונית זו - של ציון לא נכון של התאריך - המלחמה הנוכחית הביאה לעולמנו גם תקלות לשוניות אחרות. לדוגמא: מאז ומתמיד חיל-האוויר הטיל פצצות, אבל בשנתיים האחרונות הוא משום מה מטיל "חימושים". שם העצם חימוש הוא שם עצם קיבוצי, ועל כן לא יכולה להיות לו צורת רבים. הדברים נכונים גם לגבי שמות קיבוציים אחרים כמו, למשל, נשק או רכב, ועל כן אין מקום לצורות הריבוי "נשקים" או "רכבים" הנפוצות בשיח הצה"לי.
תקלה אחרת היא הכותרת הניתנת לדבריו של דובר צה"ל. מאז ומתמיד דובר צה"ל היה מוסר "הודעה" (statement או message), ואילו במלחמה הנוכחית ה"הודעה" השתדרגה ל"הצהרה" (declaration), ביטוי שנראה גבוה מדי עבור "הודעה".
ובעניין אחר: רבים אומרים "אזור גוש-דן". מדובר בכפילות מיותרת. אין צורך גם ב"אזור" וגם ב"גוש", כאשר לשניהם אותה משמעות בהקשר זה. צורה עדיפה היא "מטה". יש בארץ מועצות אזוריות הנקראות על שם השבטים שישבו בעבר באותם אזורים: מטה יהודה, מטה בנימין, מטה אשר. כדאי לשקול את שינוי שמן של מועצות אזוריות אחרות לצורת "מטה ....." (מטה אפרים, מטה מנשה, מטה נפתלי, מטה זבולון, וכן הלאה).
ולבסוף, ראוי להיגמל מן השימוש במלה "עסקה" בהקשר של החטופים. מדובר - אם בכלל - בהסכם, ולא ב"עסקה". ב"עסקה" מועברים מצד לצד כספים או סחורות. החטופים הם בני-אדם מעונים, ואינם סחורות, ועל כן המלה "עסקה" אינה הולמת. היא פוגענית ופוצעת את מי שאין גבול לסבלו. וכמובן, בשבוע שבו מציינים עשרים שנים לגירוש כעשרת אלפים יהודים מבתיהם בארצם, יש להקפיד ולקרוא למעשה גירוש (טרנספר) ולהיגמל מהמילה המכובסת הינתקות.