מצער, ששופטת בישראל רואה בפלשתיני, העומד עם ילדו בן השש במרחק של יותר מארבעים מטר, איום על חייו של מפעיל דחפור. בגבהי הדחפור ישב בתא מוגן מפעיל הדחפור, המחליט לשלוף אקדח ולהרוג פלשתיני. מצער, שהשופטת לא דרשה, שהיורה יפקיד את נשקו במשטרה וקיבלה את טענת היורה, כי הוא חש, שנשקפת סכנה לחייו, לכן הוא ירה לעברו של אדם, שהיה רחוק מהאירוע, בו הביעו מחאתם תושבי הכפר אום אל-חיר בדרום הר חברון. קשה לקבל מציאות, שהיורה משוחרר וגופת האבא ההרוג הוחזקה עשרה ימים במעצר משטרתי. הייתה כאן התעלמות מכך ששמורה הזכות של רועים החיים בדרום הר חברון, להביע מחאה כשמתנכלים לחייהם בכפרם, ואין זכות לאדם היושב במרומי הדחפור לשלוף אקדח ולהרוג אדם העומד במרחק ממקום האירוע. אני מוצא לנכון להפגיש את כבוד השופטת עם השיר "על זאת", שכתב המשורר נתן אלתרמן במדורו הטור השביעי בעיתון "דבר" ב-19 בנובמבר 1948. נתן אלתרמן לא תיאר אדם מבוגר הנוהג בדחפור מחייך ויורה ללא הצדקה, אלא בנער הנוהג בג'יפ מחייך ויורה ללא הצדקה בערבי בעת מבצע "דני" אחרי כיבוש לוד ורמלה - "חָצָה עֲלֵי גִּיפּ' אֶת הָעִיר הַכְּבוּשָׁה נַעַר עַז וְחָמוּשׁ... נַעַר כְּפִיר וּבָרְחוֹב הַמְּדֻבָּר, אִישׁ זָקֵן וְאִשָּׁה נִלְחֲצוּ מִפָּנָיו אֶל הַקִּיר, וְהַנַּעַר חִיֵּךְ... אֲנַסֶּה הַמִּקְלָע וְנִסָּה. רָק הֵלִיט הַזָּקֵן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו.. וְדַמּוֹ אֶל הַכֹּתֶל כִּסָּה...". ב-1948 דוד בן-גוריון צירף את השיר של נתן אלתרמן בפקודת יום לכל חיילי צבא הגנה לישראל תוך הסתייגות מוחלטת מירי לא מוצדק. ב-2025 שופטת בישראל נותנת גיבוי לאדם, שירה ללא כל הצדקה. מפעיל הדחפור שבוע בלבד לאחר שהרג תושב בכפר הרועים אום אל חיר חזר כאילו דבר לא קרה וממשיך בהתנכלות לחיי תושבי הכפר. ארון הספרים היהודי, שקדושת החיים נושמת באדני קיומו, פונה לכבוד השופטת שתבחן פעם נוספת את החלטתה לשחרר אדם שירה ללא הצדקה והרג אבא לשלושה ילדים.