באולם הייתה במה ועליה עמד רמקול שחור קטן תקוע בצמוד למסך. לפני שהתחיל הסרט, כדי שהקהל לא ישתעמם, השמיעו כל פעם את השיר "קול אורלוגין" מפי ריקה זראי. כמה נפלא היה לשמוע אותה. עד היום אני מתרגש לשמע השיר הזה. אני לא אשכח זאת לעולם". בית הקולנוע היה למשך שנים ארוכות חלק בחווית התרבות של העיר.
"סרטי קרקו"
בנוסף לסרטים שהוקרנו בבית קולנוע ירדן בשנות ה-60, שלמה קרקו, רכז תרבות במועצת הפועלים החל להקרין סרטים בשכונות העיר, בשיטת "סרטי קרקו", תוך שימוש במכונת הקרנה ניידת, מה שהפך את החוויה לנגישה יותר לתושבים.
מספר בנו של שלמה קרקו איציק קורן (קרקו): "בית שאן של שנות השישים, עיירה קטנה יחסית, שקטה ובעיקר אינטימית "כולם מכירים את כולם", הטלוויזיה הייתה בגדר חלום, אולם קולנוע אחד, כולם (כמעט) קונים מצרכים במכולת של ספקטור, מוצרי חשמל בחנות של צדקה, גרעינים אצל קרקש, עבודות עץ אצל יונגר הנגר וכן הלאה. בשנים אלו עבד אבי יעקב קרקו במועצת הפועלים ("ההסתדרות") כרכז תרבות. בתפיסת העבודה שלו הבין שחובתו כאיש ציבור לפעול למען התושבים בדרך שלא הייתה מקובלת ולהגיע לכמה שיותר תושבים. לכן פנה לאדם כשדי מזכיר המועצה המקומית באותה תקופה וביקש לרכוש מכונת הסרטה ותקציב לרכישת סרטים בכל שבוע. לשמחתו אדם כשדי היה קשוב לנושא ואפשר לאבא לרכוש מכונת הסרטה שכללה אז מסרטה, שנאי כבד ורמקול רחב ממדים.
מוסיף יצחק קרקו: אבי יעקב איתר מקום פתוח בשיכון א' בבית שאן שיכל להכיל אנשים רבים, קיר המתאים להקרנה, שכן שמוכן לספק חיבור חשמלי, שולחן וכסאות. וכך החלה ההקרנה מדי יום שישי על הדשא עם קהל רב שהגיע לבילוי חברתי שטעמו הטוב נישאר עד היום. לימים דאג אבא להעביר את ההקרנות לקיר המזרחי של בניין מועצת הפועלים בימים שהשטחים מסביבו היו ריקים ממבנים.