היום התראיינתי לתוכנית של כדי לדבר על כך שמחנה הימין שטיפח את הברית עם החמאס מאז 2009, מנסה להכשיר בדיעבד את השרץ באמצעות העברת האחריות ממדיניות "חמאס הוא נכס" של ממשלות הימין שאפשרה לחמאס לבצע את טבח שמחת תורה, למהלך ההינתקות. היה סוער, כרגיל בראיונות אצל בן וינון, אבל לדעתי הדיון הזה היה חשוב משום שהוא הציג שלוש עמדות מרכזיות.
העמדה של בנימין נתניהו, שינון הוא דובר מרכזי שלה, מכחישה את אחריותו המרכזית של רה"מ למחדל המדיני והאסטרטגי שאפשר לחמאס לבצע את הטבח. מחנה הימין שינון מייצג בגאווה, לא מתבייש גם עכשיו, אחרי 7 באוקטובר, בברית הבלתי-כתובה שנתניהו ותומכיו כרתו עם השטן החמאסי כדי למנוע תהליך מדיני מול הרש"פ ולשמור את הפיצול בין הרצועה ליו"ש ובסופו של דבר כדי לפרק את הרש"פ ולספח את יו"ש על שלושת מיליון הפלשתינים החיים שם (ועכשיו הם גם רוצים לספח את רצועת עזה על שני מיליון תושביה).
מחנה הימין, ובייחוד המחנה שעדיין תומך בנתניהו, לא מתבייש בכסף שרה"מ וממשלות הימין אפשרו לחמאס לקבל, למרות שנתניהו עצמו אמר "מי שמאפשר לחמאס לקבל כסף - מאפשר לו לקבל נשק, והנשק יופנה נגדנו". והשטן החמאסי אכן השתמש בכסף שקיבל בזכות נתניהו כדי לרכוש את הנשק ששימש את הנוח'בות בטבח שמחת תורה. המחנה הזה גם לא מתבייש במאות אלפי טונות של חומרי בנייה שזרמו לרצועה בזכות רה"מ. חומרי בנייה אלו שאפשרו לחמאס לבנות את המנהרות שחיילים רבים מספור שלנו נפצעו או נהרגו בלחימה להשמדתן. את אות הקין של הברית עם השטן לא יצליחו נתניהו ומחנה הימין למחוק ממצחם לעולם.
בסופו של דבר, גם הבאתי את ינון להודות בפה מלא כי המטרה שהייתה לימין ביישוב 8,000 ישראלים בלב 1.5 מיליון עזתים (כיום הם כבר מונים שני מיליון איש), בדיוק כמו המטרה שהם מקדמים עכשיו, היא סיפוח רצועת עזה, יחד עם יו"ש, שליטה ישראלית בחמישה מיליון פלשתינים והתנחלות יהודית בכל מקום, כולל בלב אוכלוסייה פלשתינית צפופה (השליטה במיליוני פלשתינים תעלה לנו בין 30 ל-40 מיליארד בשנה, ונשלם עליה גם בדם של חיילים ואזרחים ישראלים). הם מדמיינים שם בימין שאפשר יהיה לגרש את מיליוני הפלשתינים האלו או שהם ייעלמו מרצונם.
אגב, את העמדה הזו שינון הציג בשידור ושנפוצה מאוד בקרב מחנה הימין - מפלגות הימין מעולם לא הציגו כתוכנית המדינית שלהם, משום שהם יודעים שרוב הציבור בישראל מתנגד לסיפוח חמישה מיליון פלשתינים שיהפוך את ישראל ממדינה יהודית ודמוקרטית למדינת אפרטהייד דו-לאומית עם רוב ערבי. אני מקווה שבבחירות הבאות מחנה הימין יציג את התוכנית המדינית האמיתית שלו, ללא כחל ושרק, כדי שהציבור יוכל לבחור בין החזון הבן-גוריוניסטי של מדינת יהודים לבין הסיוט האנטי-ציוני שנתניהו ומגל מקדמים.
העמדה של בן, שהוא דובר מרכזי של המחנה הרל"ביסטי על שלל ענפיו, מציגה את נתניהו כאחראי היחיד למחדל המדיני והאסטרטגי. המחנה הרל"ביסטי שבן מייצג, מכחיש ומטשטש את העובדה שפוליטיקאים בכירים מכל הקשת הפוליטית, כולל מתנגדים עזים לנתניהו, אימצו בכל לב את מדיניות "הדו-קיום" מול חמאס, וכך גם כל בכירי מערכת הביטחון וכמעט כל התקשורת (כספית עצמו היה מבין העיתונאים היחידים, אם לא היחיד, שהתנגד בתוקף למדיניות הדו-קיום עם חמאס).
חשוב להזכיר שבמחנה המרכז-שמאל, כמעט כל מי שאימץ את מדיניות הדו-קיום מול חמאס, עשה זאת אם משום שהעדיף שקט בכל מחיר ואם בשל חוסר הבנה אסטרטגי, בעוד שבמחנה הימין, כמעט כל מי שאימץ מדיניות זו, וכמובן נתניהו שהוביל אותה, עשה זאת מתוך אידיאולוגיה שראתה בחמאס "נכס" שבזכותו אפשר להימנע מתהליך מדיני ושבאמצעותו אפשר לקדם פירוק של הרש"פ וסיפוח של יו"ש.
ויש את העמדה שלי, שטוענת שנתניהו הוא האחראי המרכזי למחדל, אבל גם מתייחסת לכך שהאחריות למחדל מוטלת על כל ראשי הממשלה, כל שרי הביטחון, כל חברי הקבינט, כל הרמטכ"לים, כל ראשי השב"כ וכל אנשי התקשורת המובילים שאימצו את מדיניות "הדו-קיום" מול שלטון חמאס ברצועה ושקידמו אותה במשך כל השנים. המחדל הוא כל כך גדול שיש מספיק אחריות לכולם.
העמדה שלי גם גורסת שיותר מכל, חשוב לשמור על מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ושלכן יש לפעול בתקיפות מול הפלשתינים כדי לשמור על הביטחון הלאומי שלנו, אבל בשום פנים ואופן לא לספח לשליטתנו חמישה מיליון פלשתינים שיהפכו אותנו למדינה דו-לאומית עם רוב ערבי. ישפוט המאזין עמדתו של מי משלושתנו היא המדויקת, המאוזנת וההגונה יותר.